בס״ד

פרק ב׳

פרק שני

אמרו בניו של הורקנוס לאביהם עלה לך לירושלים ונדה את בנך אליעזר מנכסיך. ועלה לירושלים לנדותו ומצא שם יום טוב לרבן יוחנן בן זכאי. והיו כל גדולי המדינה סועדין אצלו. בן צצית הכסת ונקדימון בן גוריון ובן כלבא שבוע. ולמה נקרא שמו בן צציתהכסת שהיה מסב למעלה מגדולי ירושלים. אמרו על נקדימון בן גוריון שהיה לו מזון שלשה סאים קמח לכל אחד ואחד שהיו בירושלים. אמרו עליו על בן כלבא שבוע שהיה לו בית ארבעה כורין של גנות טוחנין בזהב. אמרו הרי אביו של רבי אליעזר בא אמר להם עשו לו מקום ועשו לו מקום והושיבו אותו אצלו נתן עיניו ברבי אליעזר אמר לו אמור לנו דבר אחד מן התורה. אמר לו אמשול לך משל למה הדבר דומה לבור הזה שאינו יכול להוציא מים יותר ממה שהיה מוציא כך אני איני יכול לומר דברי תורה יותר ממה שקבלתי ממך. אמר לו אמשול לך משל למה הדבר דומה למעין זה שהוא נובע ומוציא מים ויש בכחו להוציא מים יותר ממה שהוא מכניס כך אתה יכול לומר דברי תורה יותר ממה שקבלו מסיני א״ל שמא ממני אתה מתבייש הריני עומד מאצלך עמד רבן יוחנן והלך לו לחוץ והיה רבי אליעזר יושב ודורש ופניו מאירות כאור החמה וקרנותיו יוצאות כקרנותיו של משה ואין אדם יודע אם יום ואם לילה. בא רבן יוחנן מאחריו ונשקו על ראשו אמר לו אשריכם אברהם יצחק ויעקב שיצא זה מחלציכם אמר הורקנוס למי אמר כך אמרו לו לאליעזר בנך אמר להם לא כך היה לו לומר אלא אשרי אני שיצא זה מחלצי. היה רבי אליעזר יושב ודורש ואביו עומד על רגליו כיון שראה אביו עומד על רגליו נבהל אמר לו אבא שב שאיני יכול לומר דברי תורה ואתה עומד על רגליך אמר לו בני לא על כן באתי אלא לנדותך מנכסי ועתה שבאתי לראותך וראיתי כל השבח הזה הרי אחיך מנודים מהם והם נתונים לך במתנה. אמר לו והרי איני שוה כאחד מהם אילו קרקעות בקשתי מלפני הקב״ה היה לפניו ליתן לי שנאמר [תלים כ״ד, א׳] לה׳ הארץ ומלואה תבל ויושבי בה ואילו כסף וזהב בקשתי היה נותן לי שנאמר [חגי ב׳, ח׳] לי הכסף ולי הזהבנאום ה׳ צבאות אלא בקשתי מלפני הקב״ה אלא תורה בלבד שנאמר [תהלים קי״ט, קכ״ח] על כן כל פקודי כל ישרתי כל אורח שקר שנאתי:

באור מספיק

פרק ב׳

ונדה את בנך. כי קטרגו עליו שהניח את אביו לעת זקנתו, ולאחר מותו בתוך אחיו יחלוק נחלה שוה בשוה:

ולמה נקרא שמו בן ציצית הכסת כו׳. גיטין נ״ו א׳ איתא שהיה ציצתו כו׳ א״ד שהיה כסתו מוטלת בין גדולי רומי, ע״כ. ובערוך ערך צץ משמע שהיה לפניו הגי׳ בפרקי דרהי אליעזר כמו הוא בגמרא שם:

אמרו לו הרי אביו כו׳. לריב״ז אמרו:

ונתן עיניו בר״א. בעין טובה כמו (סנהדרין י״א א׳) נתנו חכמים את עיניהם בהלל הזקן:

והם נתונים לך במתנה. ואין בזה משום העברת נחלה דדרך מתנה מותר וכל שכן לתלמיד חכם (יפ״ת ב״ר פרשה מ״ב):

אמר ה׳ צבאות. כן מובא גם כן לשון הפסוק בקדושין פ״ב ב׳, והוא טעות סופר כי בחגי ב׳ כתיב לי הכסף ולי הזהב נאום ה׳ צבאות. וכ״ה באבות פ״ו וסנהדרין ק״ג ב׳:

כל אורח שקר שנאתי. פירוש כל עניני עולם הזה מכונים בשם שקר כדכתיב שקר החן:




אין פרושים.

לפרש

כדי לפרש צריך להתחבר.