בס״ד

פרק ג׳

פרק שלישי

ר׳ אליעזר בן הורקנוס פתח [תהלים ק״ו, ב׳] מי ימלל גבורות ה׳ ישמיע כל תהלתו וכי יש אדם בעולם שהוא יכול למלל גבורותו של הקב״ה או להשמיע כל תהלתו אפילו מלאכי השרת אינן יכולים לספר אלא מקצת גבורותיו ויש לנו לדרוש מה שעשה ובמה שהוא עתיד לעשות למען יתרומם שמו של הקב״ה בבריותיו שברא מסוף העולם ועד סופו שנאמר [תהלים קמ״ה, ד׳] דור לדור ישבח מעשיך. עד שלא נברא העולם היה הקב״ה ושמו הגדול בלבד ועלה במחשבה לברוא את העולםוהיה והיה מחריט את העולם לפניו ולא היה עומד. משלו משל למה הדבר דומה למלך שהוא רוצה לבנות פלטרים שלו אם אינו מחריט בארץ יסודותיו ומובאיו ומוצאיו אינו מתחיל לבנות. כך הקב״ה החריט לפניו את העולם ולא היה עומד עד שברא את התשובה. שבעה דברים נבראו עד שלא נברא העולם ואלו הן התורה וגיהנם וגן עדן וכסא הכבוד ובית המקדש ותשובה ושמו של משיח. תורה מנין שנאמר [משלי ח׳, כ״ב] ה׳ קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז. קדם ר״ל קודם שנברא העולם [ס״א מאז עד שלא נברא העולם]. גיהנם מנין שנאמר [ישעיה ל׳, ל״ג] כי ערוך מאתמול תפתה. מאתמול עד שלא נברא העולם. גן עדן מנין שנאמר [בראשית ב׳, ח׳] ויטע ה׳ אלקים גן בעדן מקדם. מקדם עד שלא נברא העולם. כסא הכבוד מנין שנאמר [תהלים צ״ג, ב׳] נכון כסאך מאז. מאז עד שלא נברא העולם. בית המקדש מנין שנאמר [ירמיה י״ז, י״ב] כסא כבוד מרום מראשון [ס״א… מקום מקדשינו]. מראשון עד שלא נברא העולם. התשובה מנין שנאמר [תהלים צ׳, ב׳] בטרם הרים ילדו וכתיב [תהלים צ׳, ג׳] תשב אנוש עד דכא. טרם עד שלא נברא העולם. שמו של משיח מנין שנאמר [תהלים ע״ב, י״ז] [ס״א יהי שמו לעולם…] לפני שמש ינון שמו. [ס״א ינון עד שלא נברא העולם]. וכתוב אחר אומר [מיכה ה׳, א׳] ואתה בית לחם אפרתה צעיר להיות באלפי יהודה ומוצאותיו מקדם. מקדם עד שלא נברא העולם. מיד נתיעץ הקב״ה בתורה ששמה תושיה לברא את העולם. השיבה לו ואמרה רבון העולמים אם אין צבא ואם אין מחנה למלך על מה הוא מולך. ואם אין עם מקלסין למלך אי זה הוא כבודו של מלך. שמע אדון העולם וערב לו. אמרה תורה בי נתייעץ הקב״ה לברא את העולם שנאמר [משלי ח׳, י״ד] לי עצה ותושיה וגו׳. מכאן אמרו חכמים כל מלכות שאין לה יועצים אין מלכותה מלכות. ומנין אנו למדים ממלכות בית דוד שהיו לה יועצים שנאמר [דברי הימים־ א׳ כ״ז, ל״ב] ויהונתן דוֹד דָוִד יועץ איש מבין וסופר הוא. ומלכות בית דוד היו לה יועצים ושאר כל אדם על אחת כמה וכמה שהיא טובה להם שנאמר [משלי י״ב, ט״ו] ושומע לעצה חכם. וכתוב אחר אומר [משלי י״א, י״ד] ותשועה ברב יועץ. שמנה דברים נבראו ביום ראשון ואלו הן. שמים וארץ. ואור. וחושך. ותהו ובהו. ורוח ומים. שנאמר [בראשית א׳, ב׳] ורוח אלהים מרחפת על פני המים. ויש אומרים אף יום ולילה שנאמר [בראשית א׳, ה׳] ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד. ושמנה ביום השני. ואלו הן. הבאר והמן והמטה והקשת והכתב והמכתב והכתונת. והמזיקין. ועשרה דברים עלו במחשבה. ירושלים ורוחות אבות ואורחות הצדיקים וגיהנם ומי המבול ולוחות השניים. והשבת והמקדש והארון ואור לעולם הבא. שמים מאיזה מקום נבראו מאור לבושו של הקב״ה שהוא לבוש לקח ממנו ופרש כשמלה והיו מותחין והולכין עד שאמר להם די ועל כן נקרא אל שדי מי שאמר לשמים די ועמדו. ומנין שמאור לבושו נברא שנאמר [תהלים ק״ד, ב׳] עוטה אור כשלמה נוטה שמים כיריעה. הארץ מאיזה מקום נבראת משלג שתחת כסא הבבוד לקח וזרק על המים ונקפאו המים ונעשו עפר הארץ שנאמר [איוב ל״ז, ו׳] כי לשלג יאמר הוא ארץ. קורקיסי השמים במימי אוקיינוס הם אחוזים שמימי אוקיינוס [ס״א עומדין] בין קצות הארץ לבין קצות השמים וקצות השמים על מימי אוקיינוס הם פרושים שנאמר [תהלים ק״ד, ג׳] המקרה במים עליותיו. תוכן של שמים עולה למעלה כדורם הוא כאהל פרושה קצותיה למטה ותוכה למעלה וכל בני אדם יושבים תחתיה כך הן השמים קצתם למטה ותוכן למעלה כאהל שנאמר [ישעיה מ׳, כ״ב] וימתחם כאהל לשבת. ארבע רוחות בעולם רוח פנת המזרח. רוח פנת המערב. רוח פנת הדרום. רוח פנת הצפון. רוח פנת המזרח משם האור יוצא לעולם. רוח פנת הדרום משם טללי ברכה וגשמי ברכה יוצאין לעולם רוח פנת המערב משם חושך יוצא לעולם [ס״א אוצרות שלג ואוצרות ברד וקור וחום וגשמים יוצאין לעולם]. רוח פנת צפון משם אוצרות השלג ואוצרות הברד וקור וחום וגשמים יוצאים לעולם [ס״א משם החשך יצא לעולם]. דבר אחר רוח פנת הצפון ברא ולא גמרו. אמר כל מי שיאמר שהוא אלוה יבוא ויגמור את הפנה הזאת שהנחתי וידעו הכל שהוא אלוה. ושם הוא מדור למזיקין ולזועות לרוחות ולשדים ולברקים ולרעמים. ומשם רעה יוצאת לעולם שנאמר מצפון תפתח הרעה. בעשרה מאמרות נברא העולם ואלו הן. [בראשית א׳, ג׳] ויאמר אלהים יהי אור. [בראשית א׳, ו׳] ויאמר אלהים יהי רקיע. [בראשית א׳, ט׳] ויאמר אלהים יקוו המים. [בראשית א׳, י״א] ויאמר אלהים תדשא הארץ. [בראשית א׳, י״ד] ויאמר אלהים יהי מאורות. [בראשית א׳, כ׳] ויאמר אלהים ישרצו המים. [בראשית א׳, כ״ד] ויאמר אלהים תוצא הארץ. [בראשית א׳, כ״ו] ויאמר אלהים נעשה אדם. [בראשית א׳, כ״ט] ויאמר אלהים הנה נתתי לכם. [בראשית ב׳, י״ח] ויאמר אלהים לא טוב היות האדם לבדו. ובשלשה כוללו ואלו הן בחכמה בתבונה ובדעת שנאמר [משלי ג׳, י״ט־ כ׳] ה׳ בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה בדעתו תהומות נבקעו. ובשלשתן נעשה המשכן שנאמר [שמות ל״א, ג׳] ואמלא אותו רוח אלהים בחכמה בתבונה ובדעת. ובשלשתן נעשה בית המקדש שנאמר [מלכים־א׳ ז׳, י״ד] בן אשה אלמנה הוא ממטה נפתלי ואביו איש צורי חרש נחושת וימלא את החכמה ואת התבונה ואת הדעת. ובשלשתן עתיד להבנות שנאמר [מלשי כ״ד, ג׳־ ד׳] בחכמה יבנה בית ובתבונה יתכונן ובדעת חדרים ימלאו. ובשלשתן עתיד ליתן שלש מתנות טובות לישראל שנאמר [משלי ב׳, ו׳] כי ה׳ יתן חכמה מפיו דעת ותבונה. ושלשתן כפולות נתנו למלך המשיח שנאמר [ישעיה י״א, ב׳] ונחה עליו רוח ה׳ רוח חכמה ובינה וגו׳ [ס״א רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת ה׳]:

ביאור מספיק

מחריט.פירוש מחוקק כמו (ישעיה ח׳, א׳) בחרט אנוש:

ולא היה עומד. פירוש שצפה הקב״ה שאם לא יהיה תשובה בעולם, לא יהיה קיום ועמידה לבני אדם ממעשיהם הרעים:

שבעה דברים. פסחים נ״ד א׳ נדרים ל״ח ב׳ תנחומא נשא ותנא דבא״ר פרק ל״א הגי׳ שבעה, (ובבראשית רבה פרשה א׳ הגי׳ ששה ועיין נחמד למראה שם):

נבראו עד שלא נברא העולם. והוא הוראה שהם חביבים לפניו יתברך יותר מהכל (ספרי סדר עקב פסקא ל״ז) ואע״פ שבמדרש שם אמרו יש מהם שנבראו ויש מהם שעלו במחשבה. לא נמנע הפדר״א לומר שכל השבעה דברים נבראו ממש כי המחשבה אצלו יתברך הוא כמעשה. והמנוה״מ בהקדמתו לנר רביעי הביא מאמר הפדר״א הזה, ואמר שעם כל זה אין לנו לחשוב שהדברים כפשטן, שכבר מצינו לר״א בפרק זה שאמר עד שלא נברא העולם היה הקב״ה ושמו לבד, שנראה לכאורה סותר דבריו ע״ש:

ושמו של משיח. אע״ג דבשם לא שייך בריאה, מאחר שברוב דברים הללו נופל עליהם לשון בריאה, לא הוציא אותו בעל המאמר מן הכלל וכללם יחד, שבעה דברים נבראו. (יפ״ת). והנ״מ כתב דלשון בריאה שייך על הפעולה שיעשה ע״י שינון ויקיץ ישיני עפר:

קדם. ר״ל קודם שלא נברא העולם. והא דאיתא לקמן פרק י״ט ובפסחים שם דכתב נברא בע״ש בין השמשות היינו כתב לוחות, אבל התורה היתה כתובה מתחלה באש שחורה:

תפתה. זה גיהנם שכל המתפתה ביצרו נופל שם (רש״י):

מרום מראשון. וסיפא דהאי קרא מקום מקדשנו:

תשב אנוש עד דכא. עד ידכה לבבו לפניך ועיין בפירוש הרא״ש נדרים שם דכ׳ תשב אנוש, נראה מלשונו שלא היה לפניו הגירסא בגמרא שם כמו שהוא לפנינו:

שמו של משיח. עיין לקמן פרק ל״ב:

לפני שמש ינון שמו. פירוש מלפני היות שמש. ינון שמו, נקרא שמו ינון על שם שעתיד ליינן ולהקיץ שוכני עפר:

שמונה דברים כו׳. חגיגה י״ב א׳:

שמים וארץ. שנאמר בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ:

ואור. דכתיב ויאמר אלהים יהי אור:

וחושך דכתיב וחושך על פני תהום:

ותוהו ובוהו. דכתיב והארץ היתה תוהו ובוהו, כ״ה חגיגה שם, וכצ״ל גם פה, כמו השנים האחרונים שמביא להם ראיה מהכתוב:

שמונה ביום שני ואלו הן הבאר. סותר למה שאיתא לקמן פרק י״ט ופסחים נ״ד א׳ שקחשיב אותם בין הדברים שנבראו בע״ש בין השמשות:

והכתונת. אולי הוא כתונת של אדם הראשון:

עשרה דברים עלו במחשבה כו׳. המאמר תמוה, שגיהנם ובית המקדש כבר חשב אותם לעיל בין שבעה דברים שנבראו עד שלא נברא העולם. וצ״ע:

שמים מאיזה מקום נבראו. ביאר לנו המורה בשיתוף שם מקום. שיאמר על מעלה שכליים כמו ברוך כבוד ה׳ ממקומו ובדחז״ל ממלא מקום אבותיו. וזהו היא שאלת רבי אליעזר. שמים מאיזה מקום נבראו. ר״ל מאיזה מעלות מהנמצאים נמשכה התהוותם ומי עשאם. אם מאל יתברך בעצמו בלי אמצעי או מהשכלים הנבדלים. והשיב לזה:

מאור לבושו. ר״ל שנמשך מהאל יתברך בלי אמצעי. והלבוש רמז למעלתו יתברך כמו שאמר ה׳ מלך גאות לבש. וילבש צדקה כשריון. והאור רמז לרצון, כמו שאמר ואור פניך כי רציתם. יאר ה׳ פניו אליך, והכוונה שמרצון אלהי ושפע מדותיו נבראו השמים ע״ד עולם חסד יבנה:

והיו מותחין והולכין כו׳. ר״ל שאל תתמה על שיעור השמימי. אם היתה מידו יתברך ומרצונו פעל כל זאת. הבלתי יכולת חלילה לעשות שיעור בלתי שיעור, לזה רמז באמרו שבאמת היו נמתחין והולכין עד שאמר להם די:

הארץ מאיזה מקום נבראת. ר״ל הארץ וכל תוךדותיה מי היה המהוה אותם:

משלג שתחת כסא הכבוד. ר״ל שהארץ נבראת בכוחות הגלגלים וגרמי השמימים הנמשלים בשלג שתחת כסא הכבוד:

קורקוסי השמים. פירוש בערוך ערך קרקס שהיא מלשון קרסים, והם טבעות. ופירוש שהשמים הם אחיזים בים אוקיינוס. על מימי אוקיינוס הם פרושים. עיין תוס׳ חגיגה י״ב א׳ ד״ה מסוף שהביאו זה המאמר:

כדורם. פירוש הכדור שלהם:

ארבע רוחות בעולם. במדבר רבתי פרשה ה׳. רוח פנת הצפון משם חושך כו׳ רוח פנת המערב משם אוצרות כו׳. כצ״ל, וכך הוא במדרש שם:

ובשלשה כוללו. פירוש נתיסדו מלשון ויכולו השמים:

ואלו הן בחכמה כו׳. שמות רבתי פרשה מ״ח שו״ט תהלים מזמור נ׳:




אין פרושים.

לפרש

כדי לפרש צריך להתחבר.