בס״ד
ספר

לדרש אלהים

מילתא דדרשא במימר קדישין שאלתא חלמא ופשרא. דרוש דרש והנה פירש לו יערכנה ערוכה בכל ושמורה. דרשינהו להני קראי דברים שכיסן עתיק יומין:

מילתא דאמור רבנן. סתראי נינהו בסתר עליון בצל שדי יתלונן. בחלמיה אקריוהי. רוח עלאין קדישין. ימטי עלוהי מטול חסדוהי ורחמוהי. יהיב חכמתא לחכימין:

מילתא טובא קא משמע לן. שינת עראי עמד ושתלן. אלו דברים שהן להם שיעור. חוזר וניעור. מגוית הארי רדה זיווה והורה אחר מימין:

מילתא מעליותא. תרתי לטיבותא. מקף שופר הולך סגולתא מילי דמסתתמן. מלא האומר מן עין לו ראתה מפשר חלמין:

מילתא דעבידא לאלויי. קץ הימין מצלינן אצלויי. לאל עליון יושיע לבני אביון. ויחזיר שכינתו לציון ברחמין:

הלא כה דברי הנעצב והנאנח. דיתיב בטרחא ולא כאתנח. המצפה לרחמי שמיא (לפ״ק) מן קדמוי: והוא

הצעיר אברהם חמוי ס״ט

פה ליוורנו יע״א

שנת כי יבא אלי העם לדרש אלהים לפ״ק

בדפוס חדש של החכם דט״ל

אליהו בן אמוזג וחברו הי״ו

מדפיסים ומוכרי ספרים

הרי זה מקטני המנה. היא העולה. לאיש חמודות מדובר בו נכבדות. נדיב נדיבות. חמדת הלבבות הדר הוא

נר״ו. אי״ה יחיה שבע רצון ומלא ברכת ה׳ התורה והמצוה הכא רמיזא. והעושר והכבוד היתה לו ולזרעו אחריו לרשת אחוזה. ובא לציון גואל קריה עליזה. ועמד כהן לאורים ובא אל הקדש והזה:

ממני המחבר הי״ו נאמן אהבתו

אהבה עזה