בס״ד

פרק ח׳

פרק שמיני

בעשרים ושמונה באלול נבראו חמה ולבנה ומנין שהוא שנים וחדשים וימים ולילות וקצים ותקופות ומחזורות ועיבורין היו לפני הקב״ה והיה מעבר את השנה ואחר כך מסרן לאדם הראשון בגן עדן שנאמר זה ספר תולדות אדם מנין עולם לכל תולדות בני אדם אדם מסר לחנוך ונכנס בסוד העיבור ועיבר את השנה שנאמר [בראשית ה׳, כ״ב] ויתהלך חנוך את האלהים וגו׳ ויתהלך חנוך בדרכי מנין העולם שמסר אלהים לאדם וחנוך מסר לנח סוד העיבור ועיבר את השנה ואמר [בראשית ח׳, כ״ב] עוד כל ימי הארץ זרע וקציר וקור וחום וקיץ וחורף. זרע זה תקופת תשרי. קציר זו תקופת ניסן. קור זו תקופת טבת. וחום זו תקופת תמוז. וקיץ בעתו וחורף בעתו. מנין החמה ביום ומנין הלבנה בלילה לא ישבותו. נח מסר לשם ונכנס בסוד העיבור ועיבר את השנה ונקרא כהן וכי שם בן נח כהן היה אלא על ידי שהיה בכור והיה משרת ביום ובלילה לפיכך נקרא כהן שנאמר [בראשית י״ד, י״ח] ומלכי צדק מלך שלם וגו׳. ושם מסר לאברהם ונכנס בסוד העיבור ועיבר השנה ונקרא כהן שנאמר [תהלים ק״י, ד׳] נשבע ה׳ ולא ינחם אתה כהן לעולם. ומנין שמסר שם לאברהם שנאמר [תהלים ק״י, ד׳] על דברתי מלכי צדק. אברהם מסר ליצחק ונכנס בסוד העיבור ועיבר את השנה לאחר מותו של אברהם שנאמר [בראשית כ״ה, י״א] ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק בנו, על שנכנס בסוד העיבור יצחק מסר ליעקב ונכנס בסוד העיבור ועיבר את השנה יצא יעקב לחוצה לארץ ובקש לעבר את השנה בחוצה לארץ אמר לו הקב״ה יעקב אין לך רשות לעבר את השנה בחוצה לארץ הרי יצחק אביך הוא יעבר את השנה בארץ שנאמר [בראשית ל״ה, ט׳] וירא אלהים אל יעקב עוד בבואו מפדן ארם ויברך אותו ולמה עוד שפעם ראשונה נגלה עליו ומנעו מלעבר את השנה בחוצה לארץ כשבא לארץ אמר לו הקב״ה קום עבר את השנה שנאמר [בראשית ל״ה, ט׳] וירא אלהים אל יעקב וגו׳ ויברך אותו, על שנכנס בסוד העיבור וברכו ברכת עולם. מכאן אמרו אפילו צדיקים וחכמים בחו״ל ורועה צאן ובקר בארץ אין מעברין את השנה אלא על ידי רועה צאן ובקר אפילו נביאים בחו״ל והדיוטים בארץ ישראל אין מעברין את השנה אלא על ידי הדיוטים שבארץ. גלו לבבל היו מעברין את השנה על ידי הנשאר בארץ לא נשאר אחד בארת היו מעברין את השנה בבבל עלה עזרא וכל הקהל עמו ורצה יחזקאל לעבר את השנה בבבל אמר לו הקב״ה יחזקאל אין לך רשות לעבר את השנה בחוצה לארץ הרי ישראל אחיכם והם יעברו את השנה שנאמר [יחזקאל ל״ו, י״ז] בן אדם בית ישראל יושבין על אדמתם שלהן היא לעבר את השנה. יעקב מסר ליוסף ונכנס בסוד העיבור ועיבר את השנה במצרים מת יוסף ואחיו נתמעטו העיבורין מישראל וכשם שנתמעטו העיבורין מישראל בשעיבוד מצרים כך הם עתידים לימעט בסוף שעבוד מלכות הרביעית עד שיבא מלך המשיח. כשם שנגלה הקב״ה על משה ועל אהרן במצרים כך הוא עתיד להגלות עלינו בסוף מלכות רביעית שנאמר [שמות י״ב, א׳־ ב׳] ויאמר ה׳ אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר החדש הזה לכם. מהו לאמור אמור להם לישראל עד עכשיו אצלי היה סוד העיבור מכאן ואילך שלכם הוא לעבר את השנה. בשלשה מעברין רבי אליעזר אומר בעשרה שנאמר [תהלים פ״ב, א׳] אלהים נצב בעדת אל. ואם נתמעטו מביאין ספר תורה ופורשין אותו לפניהם ונעשין כמין גרן עגולה ויושבין גדול לפי גדלו וקטן לפי קטנו ונותנין פניהן למטה לארץ ופורשין את כפיהן לאביהם שבשמים וראש הישיבה מזכיר את השם ושומעים בת קול שצווחת ואומרת בלשון הזה [שמות י״ב, א׳־ ב׳] ויאמר ה׳ אל משה ואל אהרן לאמר החדש הזה לכם. ומעון הדור אינן שומעין כלום אלא כביכול אינו יכול לשכן שכינה ביניהם ואשרי העם העומדין במקום ההוא בשעה ההיא שנאמר [תהלים פ״ט, ט״ז] אשרי העם יודעי תרועה ה׳ באור פניך יהלכון, באור פניו של הבק״ה הן מהלכין. על שלשה סימנים מעברין את השנה על האילנות ועל העשבים ועל התקופות הגיעו שנים ולא הגיע אחד אין מעברין את השנה לא על האילנות ולא על העשבים הגיע אחד ולא הגיעו השנים מעברין את השנה על התקופות אם נכנסה התקופה מעשרים יום של חדש טבת ולמטלה מעברין את השנה מעשרים יום של חדש טבת ולמעלה אין מעברין את השנה. מחזור העיבור מי״ט שנה וז׳ מחזורין קטנים יש בו יש מהן משלש ויש מהן משתים שלש ושתים שלש ושלש ושלש ושלש ושתים. בראש חדש ניסן נגלה הקב״ה על משה ועל אהרן בארץ מצרים והיתה שנת חמש עשרה של מחזור הגדול של לבנה שנת שבע עשרה לשנת מחזור העיבור מכאן ואילך המנה יהיה לכם:

באור מספיק

פרק ח׳

וחנוך מסר לנח סוד העיבור. בס׳ שחיבר רמ״ח על המצות כתב בהקדמתו צא וראה כי נח לא ראה את חנוך כי חנוך לקח אותו אלהים תתקפ״ז לאלף הראשון. וזה נולד נ״ג לאלף השני. ואולי יש השמטת סופר בפרקי דרבי אליעזר וצ״ל חנוך מסר למתושלח (שהיה בנו) ומתושלח לנח. אך תמוה איך לא הרגישו בעל הילקוט סימן ז׳ וספר יוחסין ד״א עכ״ל הסה״ד ולפי דבריו הללו אנו צריכים להגיה ולומר שגם לקמן פרק מ׳ שאיתא שם המטה שנברא בין השמשות נמסר לאדם הראשון בגן עדן ואדם מסרו לחנוך וחנוך לנח ע״כ. הוא גם כן ט״ס וצ״ל חנוך מסר למתושלח ומתושלח לנח. ובילקוט שמות ב׳ הגירסא אדם מסר לחנוך וחנוך לשם וזה ודאי ט״ס בלי ספק וחידוש על הסה״ד שלא זכר כלל מזה:

בשלשה מעברין. עיין סנהדרין ב׳ א׳ שמות רבה פרשה ט״ו:

אלהים נצב בעדת. ואין עדה פחותה מעשרה:

ואם נתמעטו מביאין ספר תורה. דוקא ספר תורה העשויה בגליון אבל חומשין שלנו לא. ועיין היטב ברכות מ״ח א׳ תוס׳ ד״ה ולית:

שנאמר אשרי העם כו׳. צריך עיון מה ענין יודעי תרועה לעיבור השנה. ואפשר משום שאין מגלין עיבור השנה עד לאחר ראש השנה עיין ויקרא רבה פרשה כ״ט. ועוד נ״ל פשוט כמבואר שו״ט מזמור פ״א. אשרי העם אלו הזקנים שמעברין את השנה וקובעים את החדשים. באור פניך יהלכון זה הקב״ה שמסכים עמהם מ״כ. ויודעי תרועה פירוש שיודעים איהתי ראש השנה. ועיין שו״ט מזמור ד׳:

על אילנות. אם מתאחר בשולם יותר מזמן העצרת מעברין. שעצרת זמן הבאת בכורים דכתיב (במדבר כ״ח) וביום הביאכם. ואם לא יביאם בבואם לרגל יצטרכו לטרוח ולעלות פעם אחרת:

ועל האביב. כצ״ל. פירוש אם לא בשלה התבואה מעברין דקרא כתיב בחודש האביב:

ועל התקופות. בין על תקופת תמוז שמתעכב ונמשכת שאין תקופת תשרי נופלת עד עיבור החג מעברין דנפקא לן מקרא. בין על תקופת טבת שנמשך זמנה עד י״ו בניסן שהבאת העומר שנה בתוך תקופת טבת מעברין לדחות את המועדות:




אין פרושים.

לפרש

כדי לפרש צריך להתחבר.