בס״ד

סימן ג׳

ג דין הדיו והשרטוט והקולמס ושיכתוב בימין. ובו ז׳ סעיפים:

[א] הלכה למשה מסיני שאין כותבין ס״ת תו״מ אלא בדיו. ולכתחלה טוב לעשותה בענין זה מקבצים עשן של שמנים או של זפת או של שעוה וכיוצא בהם (בל״א פלאמרוס או קיהנרוס) וגובלין אותו בשרף אילן (גומי) ובמעט דבש ולותתין אותו הרבה ודכין אותו עד שיעשה רקיקין ומיבשין אותם וקודם הכתיבה שורהו במי עפצים וכיוצא בו וכותב בו שאם תמחקנו יהיה נמחק. וזהו הדיו שמצוה מן המובחר לכתוב בו סתו״מ ואם כתב שלשתן במי עפצים וקנקנתום (קופפערוואססער) שהוא עומד ואינו נמחק כשרים וכן נוהגים עתה לעשות את הדיו אפילו לכתחלה ממי עפצים וקומום (גומי) וקנקנתום רק צריכין להשגיח שתהא שחורה בתכלית השחור. אם כן מה מיעטה ההלכה שנאמרה למשה מסיני שיהיו כותבים בדיו למעט שאר מיני צבעונים כגון האדום והירוק וכיוצא בהם ואם כתב אפילו אות אחת בשאר מיני צבעונים או בזהב הרי אלו פסולים. וכן אסור לכתוב שום שם מתנ״ך שלא בדיו ויש אומרים דלא בעינן דיו רק בס״ת:

[ב] אפילו כתב מתחלה בדיו שחור ואחר זמן נתקלקל הדיו ונעשה אדום נמי פסול (בני יונה ופרמ״ג סימן ל״ב א״א ס״ק ל״ט) וצריך להשגיח על זה במאוד כי שכיח טובא:

[ג] דיו אין צריכין לעשות אותה לשמה (באר עשק) ואם נעשה מסתם יינם מצד הדין אין בו איסור אך מכל מקום לדבר שבקדושה וכתיבת כמה שמות נכון לקדש עצמינו במותר לנו ולהרחיק מן הכיעור ומן הדומה לו (דב״ש סימן קס״ב וסימן קס״ד):

[ד] אם זרק עפרות זהב על האותיות מעביר את הזהב וישאר כתב התחתון וכשר (או״ח סימן ל״ג ס״ג וע׳ מ״ש אי״ה לקמן סימן ח׳ ס״ק י״ג) אפילו בתפילין ומזוזות (פרמ״ג) אבל אם זרק את הזהב על אות מאזכרה אין לו תקנה לפי שאסור להעביר את הזהב משום דהוי כמוחק את השם:

[ה] הלכה למשה מסיני שס״ת ומזוזה צריכין שרטוט ואם כתבם בלא שרטוט פסולין. וצריכין לשרטט בדבר שהוא חורץ ועושה שריטה (שזהו לשון שרטוט מלשון שריטה) ולא ישרטט בעופרת וכיוצא בו שצובע. ויש לדקדק לשרטט לשמה. אם כתב איזה טעות וגרד שם איזה תיבות ונמחק השרטוט ישרטט מחדש אותו המקום (בני״ו) וכן אם תולה תיבה או תיבות בס״ת ביני שיטי צריך לשרטט שם (מלא״ש כלל כ״ה ס״ו) ובתפילין אינו צריך לשרטט כ״א שיטה העליונה ויש אומרים שצריך למעלה ולמטה ומב׳ צדדים אעפ״י שיודע לכתוב בלא שרטוט. ואם אינו יודע לישר השיטות בלא שרטוט ישרטט כל השורות:

[ו] הקולמס אעפ,י שלאחר שעה בה מלאכתה אינה ניכרת כלל בכתב. מכל מקום צריכין לדקדק שתהא קולמס נאה. יש אומרים שיש לכתוב בקולמס של קנה ולא בנוצה ואין נוהגין כן אלא כותבין בנוצה ואפילו בקולמס של ברזל. ויש להסתפק אם מותרין לכתוב בנוצה של עוף טמא (דב״ש סוף סימן קס״ד):

[ז] צריך שיכתוב אותן בימין ואם כתבן בשמאל פסולין. ואם אין לו רק תפילין שנכתבו בשמאל ואי אפשר לו למצוא אחרים הכתובים בימין יניח אלו בלא ברכה (ב״ש אבן העזר סימן קכ״ד סק״ד) ואיטר יד שמאל דידיה הוי ימין. ואם כתב בימין דעלמא פסולין ואם הוא שולט בשתי ידיו יכתוב בימין ואם כתב בשמאל כשרים (מג״א) ואם כותב בימין ושאר מלאכתו עושה בשמאל או שכותב בשמאל ושאר מלאכתו עושה בימין אין לקבלו לסופר ובדיעבד אם כתב כשר כמו שולט בשתי ידיו (פרמ״ג) מעשה היה באחד שהיה גדם ותפס את הקולמס בשפתיו וכתב ופסלו אפילו באם אי אפשר למצוא אחרים מפני שאין דרך כתיבה כלל בפה (הרמ״ע סימן ל״ח):




אין פרושים.

לפרש

כדי לפרש צריך להתחבר.