בס״ד

סימן ד׳

ד שצריך לכתוב לשמה ועוד דיני כתיבה ושלא להפוך היריעה. ובו י״א סעיפים:

[א] ס״ת תפילין ומזוזות צריכין לכתוב אותן בכוונה גדולה לשמה. וצריך שיאמר כן בפיו קודם שהוא מתחיל לכתוב. דהיינו קודם שמתחיל ס״ת צריך שיאמר ספר זה אני כותב לשם קדושת ספר תורה. ומספיק לו לכל הספר (מלבד השמות הקדושות שהוא צריך לחזור ולקדשן כדלקמן סימן י׳) וכן בתפילין ומזוזות יאמר לשם קדושת תפילין או מזוזה. ואם לא הוציא כן בשפתיו אלא שחשב כן בלבו יש פוסלין אפילו בדיעבד ויש מכשירין בדיעבד וכן נראה עיקר:

[ב] כשבא לנמנם לא יכתוב אז משום דאינו כותב אז בכוונה (או״ח סימן ל״ב סימן י״ט) וכן אם שתה ממשקה המשכרת לא יכתוב אז משום דאינו יכול לכוין כראוי (מלאכת שמים סוף כלל כ״ה):

[ג] כל אות ואות צריך להיות כלו נכתב לשמה שאפילו אם רק מיעוטו נכתב שלא לשמה ורובו לשמה פסול (מהרד״ך בית א׳ חדר א׳) ומכל שכן אם מקצתו נעשה שלא על ידי כתיבה כלל כגון שנפלה טפה דיו ועשה ממנה איזה אות שהוא פסול (עיין חקירה ב׳) (כנסת הגדולה ופרי חדש באבן העזר סימן קכ״ה) ואפילו אם אחרי כן יעבור בקולמס על כל האות לשמה לא מהני דכתב העליון לא מהני (עיין גו״ר כלל ב׳ סימן י״א):

[ד] קודם שיתחיל לכתוב טוב שינסה את הקולמס שלא יהיה עלי׳ דיו יותר מדאי ויקלקל:

[ה] כשכותב ס״ת צריך שיהיה לפניו ספר אחר מוגה היטב שיעתיק ממנו שאסור לכתוב אפילו אות אחת שלא מן הכתב. לכן יזהר כל סופר שיהיה לו חומש מוגה היטב על ידי בעל מגיה מומחה שיעתיק ממנו. ומ״מ אינו צריך לראות כל תיבה בפני עצמה מתוך ההעתק אלא כדרך המעתיקים לוקחים שנים ושלשה תיבות בבת אחת או יותר כפי הרגלו בתורה (בני יונה) ואם כתב שלא מן הכתב יש אוסרין לקרות בו שלא בשעת הדחק (הר״ן בשם ירושלמי) ויש אומרים דבדיעבד לא פסל (הר״ר מנוח):

[ו] אף על פי שהוא כותב מתוך הכתב *) צריך גם כן שיקרא כל תיבה בפיו קודם שיכתוב כדי שלא יטעה (רש״י ותוס׳ במנחות דף ל׳) וגם כדי שתהא קדושת הבל קריאת כל תיבה ותיבה היוצא מפיו נמשכת על האותיות (ב״ח) רק דברי פורעניות אינו צריך לקרות בפיו (תוס׳ ומרדכי):

מהגאון בעל חת״ם סופר זצ״ל

*) יעיין מג״א סימן תרצ״א סק״ד ונלע״ד לישב דמעיקר הדין צריך לכתוב מתוך הכתב היינו מתוך ס״ת כשר ממש כדמשמע בש״ס (מגילה דף י״ח ע״ב) דמנחא מגילה קמיה וקרי ליה משמע מגילה כשרה ממש והא דאין אנו נוהגין כן היינו משום דמסקינין התם דאם כל התורה מיושרים לפניו כמו לרבי מאיר מותר לכתוב בעל פה בשעת הדחק והסופרים שיש לפניהם חומש תיקון סופרים מוגה אף דלא הוי ס״ת כשר מ״מ על ידי זה הוי מיושרים לפניו כמו לרבי מאיר. וכיון דהוי שעת הדחק להניח ס״ת לכתוב מתוכו התירו לעצמם לכתוב מתוך תיקון סופרים. אבל על כל פנים לא עדיף מבעל פה ועל כן מדינא צריך להוציא כל תיבה ותיבה מפיו קודם כתיבה בין בס״ת בין במגילה בין בתפילין ומזוזות כן נראה לפע״ד:

[ז] וידקדק בחסרות ויתרות שאם כתב המלא חסר או החסר מלא פסל. ותיבה שהיא קרי וכתיב כגון הא דכתיב ישגלנה וקרינין ישכבנה. כתיב ובעפולים וקרינין ובטחורים. וכיוצא בהן צריך לכתוב כפי הכתיב ואם שינה וכתב כפי הקרי פסל:

[ח] תפילין ומזוזות אם שגורות הפרשיות בפיו מותר לכתוב שלא מן הכתב רק שיקרא כל תיבה בפיו:

[ט] אפילו מתוך הכתב אינו רשאי לכתוב אלא מי שהוא יודע לקרות שאם אינו יודע לקרות אף על פי שיודע לכתוב את האותיות יכול לטעות בקל ואינו מרגיש:

[י] מותר ליטול דיו מן האות הכתוב כשהוא צריך לדיו לצורך הכתיבה או אפילו לזרקה לאיבוד אם הוא צריך כדי שתיבש מהר ויוכל לגלול את הספר אבל לכתוב בו דבר חול אסור (ש״ך) ומן השם אסור ליקח דיו אפילו אם רוצה לכתוב בה שם אחר. אך אם יש בו דיו יותר מן הראוי אז יש להקל ואפילו לאבדו משום דמתחלתו לא נתקדש אלא מה שצריך לו ומותרו מקלקל ליה (בני יונה) (ועיין לקמן סימן י׳ סע״י):

[יא] כותבי ספרים תפילין ומזוזות שבאו להניח את היריעה כדי שתתיבש לא יהפכו הכתב למטה אף על פי שהוא מתכוין כדי שלא יעלה אבק על הכתב מכל מקום דרך בזיון הוא אלא יהיו פני הכתב למעלה ויפרוש עלי׳ בגד או כופלה (רמב״ם) והיכי דלא אפשר יהפוך את הכתב דאי לא אפיך איכא בזיון טפי (ט״ז):