בס״ד

מלאכת זורע

ובו י״ג סעיפים:

  1. א הזורע כיצד אחד הזורע זרעים ואחד הנוטע אילנות ואחד המבריך אילנות ואחד המרכיב ואחד הזומר כדרך שבעלי הכרמים עושין כל אחד מאלו היא אב מלאכת זורע. ויש אומרים שהנוטע והמבריך והמרכיב אינן אלא תולדות לזורע. ויראה לי דאם נטע אילני סרק לצורך עצים אף לדעת היש אומרים הוא אב מלאכה:
  2. ב יראה לי שאפילו לא חיפה הזרע בעפר מאחר שהניחה בקרקע במקום הראוי שתצמח חייב מיד ואפילו חזר ולקטן קודם שצמחו. ושיעור הזורע בכל שהוא:
  3. ג אין הפרש בין זרע ונטע בקרקע או בעציץ נקוב בכדי שורש קטן:
  4. ד תולדות זורע. עציץ נקוב שהיה מונח על גבי הספסל או על גבי שאר דברים שהפסיקו בין נקב העציץ להקרקע שתחתיו ולקחו והניחו על גבי הקרקע או אפילו על גבי יתידות והנקב פתוח לאויר הקרקע הרי זה תולדת זורע וחייב:
  5. ה המשקה מים לצמחים ואילנות הוא תולדת זורע וחייב הילכך צריך אדם לזהר מקום שהעשבים והזרעים צריך למים שלא ישפוך שם מים ולא יטול ידיו עליהם וראוי לזהר אף בשאר משקין או מי רגלים:
  6. ו השורה חיטים ושעורים וכיוצא בהן במים כדי שיצמחו ויהיו טובים יותר לזריעה וכגון שנתנם במים על דעת שישהו שם זמן מרובה עד שיצמחו הרי זה תולדת זורע וחייב תיכף. ויראה לי שאפילו נמלך והוציאם קודם שצמחו חייב אבל מותר ליתן שעורים למים להאכיל לבהמות לאלתר. ואף אם ישאר במים מאכילתן אין בכך כלום לפי שבשעה שנתן למים לאו פסיק רישא הוא שיצמיח שאפשר שהבהמה תאכל את כולם:
  7. ז ובירושלמי חושב עוד תולדות לזורע המזהם, המפסל, המעשן, המאבק, המפרק, המתליע, הקוטם, הסך, המנקב, העושה לו בתים:
  8. ח הזומר וצריך לעצים, וכן הקוצר לשחת שקצירתו מצמחת אותו ומגדלתו, וכל כיוצא בהן בירקות שחוזרין וגדלין חייב משום קוצר ומשום נוטע אפילו אינו מכוין להצמיח שהרי בודאי יצמיח:
  9. ט ואלו הן התולדות שאיסורן רק מדרבנן עציץ נקוב שהיה מונח על גבי יתידות ולקחו והניחו על גבי הקרקע: יראה לי שהזורע בעציץ שאינו נקוב הוא גם כן תולדה שאין אסורה אלא מדבריהם. ויראה לי עוד דאם זרע או נטע בעציץ שאינו נקוב באופן שהגידולין יתפשטו לרוחב הלאה מדופני העציץ עד נגד אויר הקרקע. אם הגידולין יצאו חוץ לעציץ נגד אויר הקרקע גם כן באחד משבתות השנה אפילו שהיה ימים רבים בין השבת שזרע בו להשבת שבו התפשטו הגידולין וראו פני הקרקע אם היה בשגגת שבת וזדון מלאכות או אפילו שגגת זה וזה חייב חטאת:
  10. י יזהר אדם שלא ישליך זרעים בחצר במקום ירידת הגשמים שהרי סופן לצמוח ואם משליך לתרנגולים יזהר שלא ישליך אלא שיעור אכילתן לבו ביום או יומים. ואם הוא מקום דריסת רגלי בני אדם שאין סופן לצמוח מותר:
  11. י״א ענפי אילנות שהוכנו לתשמיש מבעוד יום באופן שמותרים בטלטול מותר להעמידן במים בשבת ובךבד שלא יהיו בהן פרחים ושושנים שהם נפתחים מלחלוחית המים:
  12. י״ב אסרו חכמים שלא לשאוב מים בגלגל דמתוך שממלאים בו בלא טורח גזירה שמא יצלא וישקה מים לגינתו ולחורבתו הזרועה. או למשרה של פשתן וישרה בהן פשתן. לפיכך אם לא היה שם לא גינה ולא חורבה ולא בריכה לשרות בה פשתן הרי זה מותר:
  13. י״ג יראה לי שאם היה הבאר בחצר ואף שבחצר עצמה לא נמצא בה אחד מכל אלו אם נמצא אחד מכל אלה סמוך לחצר נמי אסור. ויראה לי עוד דאפילו יש שם זרעים אין איסור לשאוב בגלגל אלא בזמן גידול הזרעים היינו במדינתנו בימות החמה אבל לא בימות הגשמים, ודעת התוספות והרא״ש שלא אסרו אלא בגלגל גדול שקבועין בו הרבה דליים סביב ומוציא הרבה מים בפעם אחת בלי טורח אבל גלגלים שלנו שאין ממלאין בהן כל כך הרבה מותר ובשל סופרים הלך אחר המיקל:



אין פרושים.

לפרש

כדי לפרש צריך להתחבר.