בס״ד

פרק י׳

פרק עשירי

בחמישי ברח יונה מפני אלהים ולמה ברח אלא פעם ראשון שלחו להשיב את גבול ישראל ועמדו דבריו שנאמר [מלכים־ ב׳ י״ד, כ״ה] והוא השיב את גבול ישראל מלבוא חמת וגו׳. פעם שניה שלחו לירושלים להחריבה כיון שעשו תשובה הקב״ה עשה כרוב חסדיו ונחם על הרעה ולא חרבה והיו ישראל קוראין אותו נביא שקר. פעם שלישית שלחו לנינוה דן יונה דין בינו לבין עצמו אמר אני יודע שזה הגוי קרובי התשובה הם עכשיו עושין תשובה והקב״ה שולח רוגזו על ישראל ולא די שישראל קורין אותי נביא השקר אלא אף העובדי כוכבים ומזלות. הריני בורח לי למקום שלא נאמר כבודו שם אם על השמים נאמר שכבודו שם שנאמר [תהלים קי״ג, ד׳] על השמים כבודו, על הארץ נאמר שכבודו שם שנאמר [ישעיה ו׳, ג׳] מלא כל הארץ כבודו הריני בורח לי למקום שלא נאמר כבודו שם ירד יונה ליפו ולא מצא שם אניה לירד בה והאניה שירד בה יונה היתה רחוקה מיפו מהלך שני ימים לנסות את יונה מה עשה הקב״ה הביא עליה רוח סערה בים והחזירה ליפו וראה יונה ושמח לבו ואמר עכשיו אני יודע שדרכי מיושרה לפני אמר להם ארד עמכם אמרו לו הרי אנו הולכים לאיי הים תרשישה אמר להם אבא עמכם ודרך כל האניות כשאדם יוצא ממנה הוא נותן שכרה ויונה בשמחת לבו הקדים ונתן שכרה שנאמר [יונה א׳, ג׳] ויקם יונה לברוח תרשישה מלפני ה׳ וירד יפו וגו׳ פרשו מהלך יום אחד ועמד עליהם רוח סערה בים מימינם ומשמאלם ודרך כל האניות עוברות ושבות בשלום בשתיקות הים והאניה שירד בה יונה היתה בצרה גדולה שנאמר [יונה א׳, ד׳] והאניה חשבה להשבר רבי חנינא אומר משבעים לשונות היו באניה וכל אחד ואחד שקוצו בידו שנאמר [יונה א׳, ה׳] וייראו המלחים ויצעקו איש אל אלהיו וישתחוו ויאמרו נקרא איש אל אלהיו והיה אלהים אשר יענהו ויציל אותנו מצרה זאת הוא האלהים וקראו איש אל אלהיו ולא הועילו ויונה בצרת נפשו נרדם וישן לו בא אליו רב החובל אמר לו הרי אנו עומדים בין מות לחיים ואתה נרדם וישן מאיזה עם אתה אמר לו עברי אנכי אמר לו והלא שמענו שאלהי העברים גדול הוא קום קרא אל אלהיך אולי יתעשת האלהים לנו ויעשה עמנו נסים כמו שעשה לכם בים סוף אמר להם לא אכחד מכם כי בשבילי הצרה הזאת עליכם שאוני והטילוני אל הים וישתוק הים מעליכם שנאמר [יונה א׳, י״ב] ויאמר אליהם שאוני והטילוני וגו׳. רבי שמעון אומר לא קבלו האנשים להפיל את יונה אל הים והפילו גורלות עליהם ויפול הגורל על יונה שנאמר [יונה א׳, ז׳] ויפילו גורלות וגו׳ מה עשו נטלו את הכלים שבאניה והשליכו אותם אל הים להקל מעליהם ולא הועיל מאומה בקשו לחתור ביבשה ולא יכלו מה עשו נטלו את יונה ועמדו על ירכתי הספינה ואמרו אלהי עולם ה׳ אל תתן עלינו דם נקי שאין אנו יודעין מה טיבו של האיש הזה אמר להם בשבילי הצרה הזאת עליכם שאוני והטילוני אל הים מיד נטלוהו והטילוהו עד ארכובותיו ועמד הים מזעפו לקחו אותו אצלם והים סוער עליהם ויטילוהו עד טיבורו והים עמד מזעפו והעלו אותו אצלם והים הולך וסוער עליהם הטילוהו עד צוארו והעמיד הים מזעפו ועוד העלו אותו אצלן והים הולך וסוער עליהם הטילוהו כולו ומיד עמד הים מזעפו. רבי טרפון אומר ממונה היה אותו הדג לבלוע את יונה מששת ימי בראשית שנאמר [יונה ב׳, א׳] וימן ה׳ דג גדול לבלוע את יונה נכנס בפיו כאדם שהוא נכנס בבית הכנסת הגדולה ועמד והיו שתי עיניו של דג כחלונות אפומיות מאירות ליונה רבי מאיר אומר מרגלית אחת היתה תלויה במעיו של דג מאירה ליונה כשמש הזה שהוא מאיר בצהרים ומראה לו כל מה שבים ובתהומות ועליו הכתוב אומר [תהלים צ״ז, י״א] אור זרוע לצדיק אמר לו הדג ליונה אין אתה יודע שבא יומי להאכל בפיו של לויתן אמר לו יונה הוליכני אצלו אמר יונה ללויתן בשבילך ירדתי לראות מקום מדורך שאני עתיד ליתן חבל בלשונך ולהעלותך ולזבוח אותך לסעודה הגדולה של צדיקים הראהו חומתו של אברהם אמר הבט לברית וראה לויתן וברח מפני יונה מהלך שני ימים אמר לו הרי הצלתיך מפי של לויתן הראני כל מה שבים ובתהומות והראהו נהר גדול של מימי אוקיינוס שנאמר [יונה ב׳, ו׳] תהום יסובבני והראהו ים סוף שעברו בתוכו ישראל שנאמר סוף חבוש לראשי והראהו מקום משברי ים וגליו יוצאים ממנו שנאמר [יונה ב׳, ד׳] כל משבריך וגליך עלי עברו והראהו עמודי ארץ במכוניה שנאמר [יונה ב׳, ז׳] הארץ בריחיה בעדי לעולם והראהו גיהנם שנאמר [יונה ב׳, ז׳] ותעל משחת חיי ה׳ אלהי והראהו שאול תחתית שנאמר [יונה ב׳, ג׳] מבטן שאול שועתי שמעת קולי והראהו היכל ה׳ שנאמר [יונה ב׳, ז׳] לקצבי הרים ירדתי מכאן אנו למדין שירושלים על שבעה הרים היא עומדת הראהו אבן שתיה קבועה בתהומות תחת היכל ה׳ ובני קרח עומדים ומתפללין עליה אמר לו הדג יונה הרי אתה עומד תחת היכל ה׳ התפלל ואתה נענה אמר יונה לדג עמוד במקום עמדך שאני מבקש להתפלל עמד הדג והתחיל יונה להתפלל לפני הקב״ה ואמר לפניו רבונו של עולם נקראת מוריד ומעלה ירדתי העלני נקראת ממית ומחיה הרי נפשי הגיעה למות החייני ולא נענה עד שיצא מפיו דבר זה ואמר אשר נדרתי אשלמה אשר נדרתי להעלות את לויתן ולזבוח אותו לפניך אשלם ביום ישועת ישראל מיד רמז הקב״ה והשליך את יונה שנאמר [יונה ב׳, י״א] ויאמר ה׳ לדג ויקא את יונה ליבשה ראו המלחים את כל האותות והנפלאות הגדולות שעשה הקב״ה עם יונה מיד עמדו והשליכו איש את אלהיו בים שנאמר [יונה ב׳, ט׳] משמרים הבלי שוא חסדם יעזובו וחזרו ליפו ועלו לירושלים ומלו את בשר ערלתם שנאמר [יונה א׳, ט״ז] וייראו המלחים יראה גדולה את ה׳ ויזבחו זבח לה׳ וכי זבח זבחו והלא אין מקבלין זבח מן העובדי כוכבים ומזלות אלא זה הוא דם ברית שהוא כדם זבח ונדרו ושלמו להביא איש את אשתו ואת כל אשר לו ליראת אלהי יונה ונדרו ושלמו ועליהם הוא אומר על הגרים גרי הצדק:

באור המספיק

פרק י

והקב״ה שולח רוגזו על ישראל. אע״ג דירושלים עשו תשובה כשהזהיר אותם כמו שאמר קודם זה. אם כן למה חשש יונה שישלח ה׳ רוגזו על ישראל כשנינוה יעשו תשובה יש לומר דעדיין היו שארית ישראל שלא עשו תשובה שמא אנשי נינוה יעשו יותר תשובה. ואז ישלח ה׳ רוגזו חלילה לישראל:

ולא די שישראל קורין אותו נביא השקר כו׳. העיר על זה הריד״א שאי אפשר בשום צד שיאמרו זה. כי אם יעשו תשובה כבר האמינו. ואם לא יאמינו ולא ישובו אזי יתקיימו דבריו. והאריך בהתרת השאלה הזאת. ובחר לו טעם אחר על מה שברח יונה. ולהמאמר הזה לא מצא ישוב. ופשוט אפשר לומר. שיונה חשש כי אולי יעשו תשובה ואז ישלח הקב״ה רוגזו על ישראל. ויאמרו אנשי נינוה שהוא נביא השקר. שאם היה כדבריו. היה די לתשובתם לפעול שלא ישלוט עליהם רוגזו. ולא לשלחו על ישראל אלא שיונה נביא השקר הוא:

שדרכי מיושרת לפני. שהרי הזמין לי הקב״ה מה שאני צריך. וכמו שכתוב (בחולין צ״ה ב׳) רב הוה בדיק במברא אם מזומנת לו אזיל:

והאניה שירד בה יונה כו׳. ואלי זה כוונת הפסוק בשל מי הרעה הזאת לנו. ששיעורו בשל מי הרעה הזאת.אשר היא לנו לבד. ולא לאניות אחרות העוברות בים:

כחלונות מפותחות. כצ״ל. וכ״כ תנחומא שם סדר צו. ולפי הגירסא שלפנינו כחלונות אפומות. עיין ערוך ערך אפמא. לשון ארובה פתוח לגג והוא לול בלשון הקדש:

ולזבוח אותך לסעודה גדולה של צדיקים. ב״ב ע״ה א׳ עתיד הקב״ה לעשות סעודה לצדיקים מבשרו של לויתן ע״כ:

והתחיל יונה להתפלל. עיין בילקוט יונה שמעתיק תפלת יונה במליצה צחה. ואני אומר מה לנו בחדשות. הלא תפלת יונה כתובה ביונה עצמו. ועל זה וכיוצא בו נכונים דברי היפ״ת ויק״ר פרשה י״ג סימן ג׳ עיין שם ותמצא:




אין פרושים.

לפרש

כדי לפרש צריך להתחבר.