בס״ד

פתיחה

אמר השם יתעלה [שמות כ״ג׳ י״ב] ששת ימים תעשה מעשיך וביום השביעי תשבות זה מצות עשה לשבות ביום השבת וצונו עוד במצות לא תעשה שלא לעשות מלאכה ביום השבת שנאמר [שמות כ׳, י׳] זכור את יום השבת לקדשו וגו׳ לא תעשה כל מלאכה וגו׳ ונכפלה מצות שבת בתורה עד י״ב פעמים ומהו הפעולה שנקרא מלאכה רבותינו ז״ל למדו שכל הפעולות החשובות שהוצרכו למשכן שעשה משה במדבר הוא הנקרא אב מלאכה. ודקדקו חז״ל אחר הפעולות החשובות ההם שהוצרכו למשכן ומנאום ושנו במשנה אבות מלאכות ארבעים חסר אחת. הזורע, החורש, הקוצר, המעמר, הדש, הזורה, הבורר, הטוחן, המרקד, הלש, האופה. הגוזז את הצמר, המלבנו, המנפצו, הצובעו, הטווהו, המיסך, העושה שתי בתי נירין, האורג שני חוטין, והפוצע שני חוטין, הקושר, המתיר, התופר שתי תפירות, הקורע על מנת לתפור שתי תפירות. הצד צבי, השוחטו, המפשיטו, המעבד את עורו, הממחקו, המשרטטו, המחתכו, הכותב שתי אותיות, המוחק על מנת לכתוב שתי אותיות. הבונה, הסותר. המכבה, המבעיר, המכה בפטיש. המוציא מרשות לרשות. ולכל אחד מאבות יש תולדות הם הדומין בצד מה להאבות. ובין האבות ובין התולדות נקראים מלאכה:

[ב] ומאחר שנאמר בתורה תשבות שמשמעה שאפילו מדברים שאינן מלאכה חייב לשבות מהן אסרו חכמים הרבה דברים משום שבות מהן דברים האסורין מפני שהן דומין למלאכות ומהן דברים האסורין גזירה שמא יבוא מהן איסור סקילה:

[ג] וכן מלאכה שעשה אותה כלאחר ידו אף על פי שאין חייבין עליה מן התורה אסור מדבריהם. והזהיר והנשמר מכל אלה הפעולות שלא לעשותם ביום השבת זוכה לחיי העולם הבא ולמתן שכר שאין לו חקר. והעובר והעושה ביום השבת אחת מן הפעולות שנקראין מלאכה בין אב בין תולדה במזיד בהתראה בזמן שבית המקדש קיים נסקל ובלא התראה ענוש כרת ובשוגג חייב להביא קרבן חטאת קבועה. ועל דברים האסורין משום שבות יש מהן שלוקין עליהן מכת מרדות ויש מהן שאסור לכתחלה לבד ואין לוקין עליהן כלל. וראיתי לבאר את דיני הל״ט מלאכות הן ותולדותיהן ושבותיהן עד מקום שידי מגעת בעזר החונן לאדם דעת:




אין פרושים.

לפרש

כדי לפרש צריך להתחבר.