בס״ד

מלאכת זורה

מלאכת זורה. ובו ז׳ סעיפים:

[א׳] הזורה והבורר והמרקד אף על פי שבענינם דומין זה לזה שהרי כל מעשיהן הוא להבדיל בין האוכל להפסולת מכל מקום הם שלשה אבות מלאכות ואם עשה שלשתן בהעלם אחד חייב שלשה חטאות:

[ב׳] ויראה לי דחלוקין להחמיר ולא להקל. כיצד הרי שזרה מכאן מעט וברר מכאן מעט והרקיד מכאן מעט הרי אלו מצטרפין לכגרוגרת לחייבו חטאת. וכן אם נודע לו שחטא ועשה אחת משלשתן ואינו יודע איזהו הוי ידיעה לחייבו חטאת:

[ג׳] שלשה מלאכות האלו ההבדל שביניהם הוא לדעת רוב הפוסקים דזורה הוא להפריד את המוץ. והבורר הוא לברר את הצרורות. וזה וזה בעוד שהגרעינין קיימין קודם הטחינה. והמרקד הוא בקמח. ויש אומרים שההבדל שביניהם הוא שזורה הוא על ידי הרוח. והבורר הוא ביד. והמרקד הוא בכלי:

[ד׳] הזורה כיצד. אחד הזורה תבואה או קטניות ואחד הזורה סממנין וכיוצא בהן משאר גידולי קרקע. כיון שזורה ברחת לרוח היום כדי שהרוח יפריח את המוץ מהן הרי זה אב מלאכת זורה וחייב. במה דברים אמורים כשהיה הרוח ההוא שראוי להפריח את המוץ קודם שהתחיל לזרות. או אפילו שלא היה רוח כלל רק שהמוץ ראוי לפרוח ברוח מצויה אפילו שבא אחרי כן רוח שאינה מצויה שלא היה דעתו עליו והפריח את המוץ. אבל אם המוץ אינו ראוי לפרוח כי אם ברוח שאינו מצויה וכשהתחיל לזרות לא היה הרוח ההוא רק בשעה שהזרה התבואה לאויר נתגבר הרוח ההוא והפריח את המוץ פטור. [אם אחר שהזרה נתגבר הרוח גם לדעת באר הגולה פטור]:

[ה׳] תולדה לזורה יראה לי שאם לקח בחפניו וזרקו לרוח כדי להפריח את המוץ או שבירר את המוץ בידיו או אם לקח בידיו ונפח ברוח פיו להפריח את המוץ הרי אלו תולדות זורה וחייב:

[ו׳] ירושלמי רקק והפריחתו הרוח חייב משום זורה. והביאו קצת פוסקים. ויראה לי שלא הביאו רק לחומרא בעלמא כי לפי הגמרא דידן אין זה ענין מלאכת זורה כלל:

[ז׳] תולדה דרבנן לזורה. המולל מלילות מערב שבת למחר מנפה בידו אחת ואפילו בכל כוחו אבל לא בקנון ולא בתמחוי גזירה שמא ינפה בנפה וכברה שהוא חייב. ואפילו כשהוא מנפה בידיו לא יעשה רק כדי לאכול המלילות לאלתר. ולא יתנם לא לתוך חיקו ולא לתוך קערה שאין אוכלין בה. רק מידו לפיו או לתוך קערה שאוכל ממנה או על גבי שלחן שאוכל עליו:




אין פרושים.

לפרש

כדי לפרש צריך להתחבר.