בס״ד

מציאת עשרת השבטים

מציאת עשרת השבטים
מבאר ומוכיח בראיות ברורות מגמרא בבלי וירושלמי וממדרשים ומספרי חכמים תרי הארץ וכי הם עם לבדד וכי ישובו אלינו בזמן הגאולה כהבטחת חז״ל:

א) איתא בירושלמי סנהדרין פרק חלק (דף נ״ג ב׳) עשרת השבטים אינן עתידין לחזור שנאמר וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה מה היום הולך ואינו חוזר אף הם הולכין ואינן חוזרין דברי רבי עקיבא [ופירש הפ״מ וז״ל וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה שכך גזר עליהם הקב״ה שכיון שעוזבין את תורתו הוא מגלה אותן ולאו בבניהם ובני בניהם קאמר אלא אותן שגלו עצמן אין להם חלק שרשעים גמורים היו אבל בניהם בדורות הבאין זוכין ומזכין עכ״ל הפ״מ] וזהו אף לדעת רבי עקיבא, ור״א אומר מה היום מאפיל ומאיר אף הם כשיהיה אפילה להן עתידים להאיר להם. כן הוא במשנה ובגמרא בירושלמי שם רבי ברכיה ורבי חלבו בשם רבי שמואל בר נחמן לשלש גליות גלי ישראל אחד לפנים מן נהר סנבטיון ואחד לדפני של אנטיכיא ואחד שירד עליהם הענן וכיסה אותם, כשם שגלו לשלש גליות כך גלו שבט ראובן וגד וחצי שבט מנשה לשלש גליות, מאי טעמא (ישעיה מ״ט) בדרך אחותך הלכת ונתתי כוסה בידך, וכשהן חוזרים הן חוזרין משלש גליות מאי טעמא לאמר לאסורים צאו אלו שגלו לפנים מן נהר סנבטיון ולאשר בחשך הגלו אלו שירד עליהן הענן וכיסה אותן, ועל דרכים ירעו ובכל שפיים מרעיתם אלו שגלו לדפני של אנטוכיא עכ״ל הירושלמי וכן הוא במדרש רבה איכה פ״ב על פ׳ הי׳ ד׳ כאויב בלע ישראל:
ב) ובבלי סנהדרין דף ס״ה ע״ב איתא הכי ששאל טורנוסרוכס הרשע את רבי עקיבא מה יום מיומים, (פירש״י למה תחשוב יום שבת יותר משאר ימים) אמר לו נהר סנבטיון יוכיח [פירש״י (ודבריו לקוחים ממדרש רבה בראשית פי״א ומדרש תנחומא סוף פ׳ תשא) נהר סנבטיון יוכיח נהר אחד של אבנים ובכל ימות השבוע שוטף והולך וביום השבת שוקט ונח], מזה מבואר שישנו במציאות הנהר הזה וידוע אז בימי חכמי התלמוד גם לאומות העולם [ומעבר לנהר הזה נמצאו העשרת השבטים כמבבואר בירושלמי הנ״ל]:
ג) ובמדרש רבה פרשת ויצא פ׳ ע״ג על פסוק ותקרא שמו יוסף יוסיף ד׳ לי בן אחר, בן אחר לגלות א״ר יהודה בר סימון לא למקום שגלו עשרת השבטים, גלו שבט יהודא ובנימין, עשרת השבטים גלו לפנים מן נהר סנבטיון שבט יהודא ובנימין מפוזרין בכל הארצות:
ד) ובפרשת ויחי פרשה צ״ח על פסוק ויאמר האספו וגו׳ האספו מארץ מצרים והקבצו לרעמסס האספו עשרת השבטים והקבצו לשבט יהודא ובנימין, (ופי׳ המ״כ שיהיו נקבצין אליהם כמו שנקבצין העם אל מלכם):
ה) ובמדרש שיר השירים פ׳ ד׳ על פסוק הנך יפה וגו׳ עיניך יונים מה יונה משגרת רגליות וחוזרת לשובכה כך ישראל, הה״ד וכיונה מארץ אשור אלו עשרת השבטים אלו ואלו והושבתים על בתיהם נאום ד׳:
ו) ובילקוט ישעיה מ״ט רמז תס״ט בפסיקתא רבתי לאמר לאסורים צאו עומד ומשיח במלך המשיח כה אמר ה׳ בעת רצון עניתיך גו׳ ואצרך ועד עכשיו עתיד להבראות מהו ואצרך אמרו רבותינו אין סוף ליסורים, שהוא מתייסר בכל דור ודור לפי עונות הדור, אמר הקב״ה באותה שעה אני בורא אותו בריה חדשה ואינו מתייסר עוד, ואצרך ואתנך, מהו לאמר לאסורים צאו שלשה גליות נעשו בעשרת השבטים, אחת שגלתה לסנבטיון ואחת גלתה לפנים מסנבטיון וכשם שיש מארץ ישראל לסנבטיון כך יש מסנבטיון לשם (פירוש לפנים מסנבטיון) ואחת גלתה לרכיבה של רבלתה ונבלעה שם (וי״ג לדופני של אנטוכיא או של רבלתה) לאמר לאסורים צאו לאלו שנתונים בסנבטיון ולאשר בחשך הגלו לאלו שנתונים לפנים מסנבטיון ולאלו שנבלעו ברבלתה הקב״ה עושה להם מחיצים מחיצים מלמטה והם הולכים בהם עד שהם באים תחת הר הזתים שבירושלים, והקב״ה עומד עליו והוא נפקע והם עולים מתוכו כמ״ש בזכריה ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזתים אשר על פני ירושלים מקדם, ונבקע הר הזתים מחציו מזרחה וימה הה״ד ואמרת בלבבך מי ילד לי את אלה ואני שכולה וגלמודה גולה וסורה ואלה מי גדל הן אני נשארתי לבדי ואלה איפה הם ואלו גליות אינם לבד אלא כל מקום שיש שם ישראל מתכנסין ובאים הנה אלה מרחוק יבואו הנה אלה מצפון ומים, אלו שנתונים במקומות רחוקים באספמיא, ואלו מארץ סינים אלה בני יונדב בן רכב, ומי שהוא מהלך בדרך הוא רעב וצמא והם אינם כן אלא לא ירעבו ולא יצמאו ולא יכם שרב ושמש, ולא עוד אלא שהקב״ה משפיל לפניהם את ההרים ועושה אותם דרכים לפניהם, וכן כל מקום שהוא עמוק מגביהו לפניהם ועושה אותם מישור דכתיב ושמתי כל הרי לדרך ומסילותי ירומון וכיון שהם מתכנסים ובאים הקב״ה אומר לשמים ולארץ מה אתם עומדים שהיתה כנסת ישראל אבילה נתאבלתם עמה דכתיב אלביש שמים קדרות ושק אשים כסותם ועכשיו שבאת השמחה שישו ושמחו עמה שנאמר רנו שמים וגילי ארץ פצחו הרים רינה:
ז)ילקוט הושע א׳ (רמז תקי״ו) זהו שאמר הכתוב מפרי איש תשבע בטנו זה ראובן וישב ראובן אל הבור אמר לו הקב״ה אתה בקשת למחזרה ברא חביבא לאבוי חייך שבן בנך מחזיר את ישראל לאביהם שבשמים ואיזה זה הושע הה״ד דבר ד׳ אשר היה אל הושע בן בארי וכתיב בארה בנו למה נקרא שמו בארה שהיה בארה של תורה ולמה מת בארה בגולה בשביל שיחזרו עשרת השבטים בזכותו:
ח) ילקוט שיר השירים א׳ (רמז תתקפ״ד) אף ערשינו רעננה אלו עשרת השבטים שגלו לפנים מנהר סנבטיון שעתידים גלות יהודא ובנימין לילך אצלם להביאם כדי שיזכו עמהם לימי המשיח ולחיי העולם הבא שנאמר בימים ההם ילכו בית יהודה וגו׳:
העתק מספר צורת בית המקדש להגאון בעל תוספות יום טוב ז״ל. נדפס בשנת תקמ״ח בהוראדנה בדפוס סטאניסלאוס.
ט) יחזקאל מ״ח כ״ט זאת הארץ אשר תפילו מנחלה לשבטי ישראל ואלה מחלקתם נאום ד׳ אלקים הנה המחלוקת הזאת לשנים עשר שבטי ישראל בארת ישראל כמין שורות הכרם חלק כחלק לא יה מאז נהיות עם ד׳ לעם יושב בקרב הארץ, ולפיכך היא ראיה מוחלטת לקיבוץ גליותנו מארבע כנפות הארץ, ודאמר רבי עקיבא בפרק חלק עשרת השבטים אינם עתידין לחזור וכו׳ היינו אותו הדור שגלו כמ״ש רש״י וז״ל לא בבניהם ובנותיהם קאמר אלא אותן שגלו עצמן אין להם חלק שרשעים גמורים היו אבל בניהם ודורות הבאין זוכין ומזכין וכו׳ ע״כ, ולפיכך אמר רבב״ח שבקי׳ רבי עקיבא לחסידותיה שנאמר הלוך וקראת את הדברים האלה צפונה ואמרת שובה משובה ישראל נאום ד׳ לא אפיל פני בכם כי חסיד אני נאום ד׳ לא אטור לעולם, ולא מקשה ליה מהנך קראי דנבואת יחזקאל במחלוקת הארץ לשנים עשר שבטים ויהיה חלק כחלק, ואם כן ישובו כולם ולפיכך יהיה להם חלק כחלק שכל שבט הוא עם אנשי כולם:
והנה הוא שבט בפני עצמו, אבל אין שורת הדין כשיהיה מעט משבט זה לא כולם כגון אותן ששבו על ידי ירמיה וינחלו חלק שוה כחלק שבט כולם שהוא מרובה באוכלסין אלא ודאי שישובו כולם וינחלו שוה בשוה ואף על פי כן לא מייתי מהנך קראי דיחזקאל שבעתידים מיירי שהם צדיקים, ולא באותו הדור שגלו, אבל מייתי הך קרא דירמיה שאמר שובה משובה ישראל שרצה בזה ששהשובבים שבישראל שהם הרשעים שביניהם ישובו הנה, יז״ש לא אפיל פני בכם כי חסיד אני ירצה כי מן הדין היה שיחול רוגזי בכם אבל ממדת חסדי לא אפיל פני בכם, ולא אטיר לעולם עונותיכם, אלא יש בם אחר זמן ארוך באופן שיקויים ולא אטיר לעולם, ומינה דזמן ארוך יטור וישמור עונם וע״כ יצפו כל עוד ימי עולם ויחכו לו כי בא יבא, אבל אין לפרש שלכך הקשה מדברי ירמיה שהוא היה קודם ליחזקאל והתנבא על הדור עצמו שגלו, דאף ירמיה ראשית נביאתו היתה הרבה שנים אחרי שנאסף הדור ההוא אל עמו שהרי הם גלו (פירוש העשרת השבטים) בשש לחזקיהו והוא מלך אח״כ כ״ג שנה, ומנשה בנו מלך נ״ב שנה ואמון בנו שנתים ובשלש עשרה שנה ליאשיהו בנו היתה תחלת ירמיהו הרי שמעת שגלו עשרת השבטים מעל הארץ עד נביאתו תשעים שנה הרי שאותו הדור כבר עבר ובטל מן העולם, ומה גם דודאי לא נקראו בכלל חותי הדור שגלו ושלא יהיה להם חלק כי אם אותן שהם בני עונשין (בני כ׳) בטרם שגלו, אלא דמלשון משובה ישראל קא דייק ומקשה ליה וז״ש רש״י בג״מ שובה משובה ישראל שכל ישראל עתידין לחזור ע״כ והיינו אפילו השובבים יחזרו, כש״כ הצדיקים דאף ר״ע אינו חולק ולא עלה על דעתו מעולם בבניהם אחריהם שלא ישובו שאין הסברא נותנת בבניהם שלא חטאו ובעון אבותם ימקו ולא ישובו לאדמתם, ולפי זה לא מקשה ליה מהנך קראי שבנבואה זו דמוכח מניה חזרת השבטים העשרה וכדמוכח עוד ממה שנביא (בפ׳ ל״ז) הנה אני לוקח את עץ יוסף אשר ביד אפרים ושבטי ישראל חביריו ונתתי אותם עליו את עץ יהודה ועשיתים לעת אחד וגו׳, רצה בזה כי יחזרו ממלכות עשרת השבטים לממלכת בית דוד להיות אחד זה שרמז עץ שהוא שבט ממשלה, הרי שיחזרו כולם עד שיהיו ראוים לממלכה וכהו״א וגו׳ ולא יהיה עוד לשני גוים ולא יחצו עוד לשתי ממלכות, ובבית שני רבו כמו רבו המתפרצים באדוניהם ורצו במלוכה ולא שנתנו לשתי גוים כי אם לרבתי דעות ואמר שלא יטמאו עוד בגילוליהם וגו׳ ודוד יהיה המלך וילכו במשפטיהם שמאסו בה והלכו בגילוליהם עכשיו יעשו אותם החוקים שמאסו בימי יחזקאל והם חוקי תורתינו הקדושה, והוא עדות על נצחיותה, ושלא תשתנה:
וישבו על הארץ וגו׳ המה ובניהם ובני בניהם עד עולם והננו גלינו ממנה ולא ישבנו עד עולם, אלא שעדיין לא התחילה הנבואה הזאת ולא באה ובבואה תתקיים ונשוב אל אדמתינו ויהיה שבתינו בה עד עולם, ואמר ודוד עבדי נשיא להם לעולם, והרי בבית הי׳ מלכינו מבני חשמונאים הכהנים ואם שבתחלה היה פחת יהודה כנזכר בעזרא ובדברי חגי זכריה ומלאכי הלא לא היה זה לעולם, ואמר שיכרות להם ברית שלום ברית עולם וגו׳ ובעונותינו אין שלום ליוצא ובא מבני עמינו ואמר והרביתי אותם, ואנחנו המעט ואמר ונתתי את מקדשי בתוכם לעולם ויהיה משכני עליהם והייתי להם לאלקים והם יהיו לי לעם, ולמה יאמרו בעמים איה אלקיהם, אלא שעדיין לא נתקיים זה שבודאי אנחנו עמו והוא אלקינו, אבל רצה בכאן שיהיה זה מפורסם עד שידעו הגוים כי אלקי ישראל הוא ד׳, ושעם ד׳ המה ישראל, וז״ש וידעו הגוים כי אני ד׳ מקדש ישראל בהיות מקדשי בתוכם הרי שבזה מבאר דבריו אלו והייתי להם לאלקים וגו׳ שהוא בידיעת הגוים ובהכרתם ושידעו ויכירו בהיות מקדשי בתוכם לעולם, ואיה בית מקדשינו ותפארתינו האם יתכן לאמר על בית שני לעולם, וכבר חרב כמעט כפלי כפלים שנים יותר מזמן עמידתו, אך אמנם כן שאין הדברים אלו אמורים כי אם על העתיד שאז ישכון בתוכם לעולם, ויכירו וידעו כל הגוים כי ד׳ אלקינו ואנחנו עמו הנה שנבואה זאת מוכחת חזרת עשרת השבטים וישכון השם בתוכם לעולם, ומחלוקת הארץ לשבטי ישראל שנים עשר כמו שהארכנו למעלה בסימן פ׳ ובזה נשלמה המלאכה מלאכת הקודש בביאורינו לצורת בית ד׳ החדש, וכאשר זכינו לסדר איתו פרשה ופרשה קטנה וגדולה כן נזכה לעשותו ולשורר בו בהודאה ותפלה בכלי דוד איש האלקים ובפינו שירה נמלא בעבודת עבודה המיוחד לשבטינו בזמן קרוב ובעגלה:
העתק מספר אגרת אורחות עולם
להחכם ר׳ אברהם פריצול זצ״ל מק״ק פירארא נדפס פעם שנית שנת תק״ע:
י) וזה לשונו בחלק שני פרק כ״ד ויש שכבר ויסכל ויהתל, ואמרים נהר סנבטיון לא נמצא בעולם כלל אלו אנשים קלים ויש עליהם אשם שכפרו בדברי חכמים ז״ל אשר כל דבריהם ברוח הקודש נאמרו, וכך דברי התלמוד תנא שאל קסדור לרבי עקיבא מה יום מיומים אמר לו מה גבר בגוברין, ואחר המשא והויכוח השיבו ואמר לו, נהר סמבטיון יוכיח, ולאנשים יראים ושלמים הדבוקים בד׳ ומאמינים בדברי הג״מ אין צריכין ראיה יותר, ואיש שלא יתרצה באלה כ״ד כתבי קודש הקהה את שיניו ואמור לו עלה נא וראה מה שכתוב בספריהם (פירוש ספרי העמים) ובדפוסיהם, ליוסף בן גוריון הגדול להם הנקרא (בילויודאיקו) ר״ל מלחמת היהודים ושם בחלק שני בספר אחרון קפיטול (ל״ה) כתב בשוב טיטוס מפרס ומדי אמר שהלך ומצא את היהודים האלה מעבר לנהר סמבטיון השובת אחד מימי השבוע, והמתין שביתתו ועבר מעבר לנהר והיהודים ההם קבלוהו וכבדוהו בכבוד וקרא שם הנהר ״סבחטינו״ וכו׳ וסוף דבריו שם הרי שחכמי התלמוד אמת ודבריהם אמת עכ״ל ספר הנ״ל:
יא) ובספר שבילי אמונה מגאון קדמון שהיה ממולא בכל החכמות ומקובל כתב בספרו הנ״ל בנתיב העשירי פרק ראשון שם בפרק זה שמדבר שם בעניני הגאולה העתידה בסימנים מובהקים וז״ל שם שארבע שנים קודם זמן הגאולה יבא משיח בן יוסף ושמו נחמיה בן חושיאל מזרע אפרים בן יוסף וכו׳ ומלך המשיח יקבץ כל הנמצאים אתו וארבעים אלף מגבורי אפרים יבואו אליו דרך המדבר לעזרו, ויפול מלך אדום בידו ולא יוסיף קום וגם לשר של עשו יפיל אותו הבוי״ת וכו׳ עכ״ל, הנה גם כן מבואר שעל ידי שבט אפרים תהיה הגאולה שהם מעשרת השבטים וע״כ שישובו:
יב) בספר אבן שלמה ליקוטים מהגר״א זצוק״ל בפרק י״א שמדבר שם בעניני ערב רב,וחבלי משיח ובעניני גאולה העתידה ב״ב וז״ל שם מתחלה יגאלו עשרת השבטים ואח״כ יחיה דור המדבר עכ״ל (שיר השירים ואו ד׳) עיי״ש:
יג) בספר אגרת לקץ ספר קטן הכמות ורב האיכות, וז״ל ראיתי בכ״י ישן כתיב שם בזהו לשון, כי קל״ז שנים קודם חורבן בית ראשון התנבאו נביאי ד׳ כי מפני חטאת ישראל יחרב בית המקדש וישראל יגלו מעל אדמתם וכו׳ וכו׳ ורבים מבני ישראל לא שמעו לדבריהם לשוב מדרכם הרעה ויבאו עליהם עמים רבים מארצות צפון וגרשו מבני ישראל תשעת השבטים וחצי אל המדבר דמשק מה עשו בני ישראל הכניעו את לבם בתשובה גדולה שנום ותפלה באמת לפני ד׳ צבאות שלא יוכלו השונאים לעשות להם רעה ושלא יתבוללו בין העמים וברוב חסדי ד׳ נתקבלה תפלתם לפני מדת הרחמים והקב,ה שלח ענן ינשא אותם ואת נשיהם ובניהם ובנותיהם ואת כל השלל אשר שללו מהם לעבר ים הקרח ארץ רחבת ידים יותר ממילאן מיל והרי שלג סביבה ועשה שם ישוב טוב מאד, אך הרשעים זרע ערב רב אשר נתבוללו בין השבטים מיום צאתם ממצרים נשארו בין שונאיהם ונתבוללו בין העמים הנ״ל [ובזה יתורץ קושיית העולם שיש דעות אשר לא ישובו ואין להם חלק לעולם הבא, וכוונתם על הרשעים האלו זרע ערב רב ועל זה מכוין הפני משה בירושלמי, שהבאתי לעיל] ועוד ראיתי כתוב שם כי כאשר יהיה זמן קצר לביאת המשיח אז הקב״ה יפתח דרך בין הרי שלג, ועשרת השבטים יוכלו לעלות ולראות את בית המרדש אשר הקב״ה יוריד אותו מן השמים ע״כ [וזה אינו דבר רחוק מהמציאות כי כאשר החכמים מחייבים שיש בניר הנפיני ארץ טובה ואוירה טוב חם ויפה, גם זה אפשר הוא, וכמו שהוכיח קאלאמבוס, קודם מציאת אמעריקע שיש ארץ רחבת ידים לפי דעתו, ורבים לא האמינו בו ואח״כ נתגלה האמת כדבריו. כן אין לכחש דבר זה שבארץ צפון פירוש בציר הצפוני שם טמונים ומכוסים שבטי יה, ואפשר שעל זה מכוין הפסוק והבאותים מירכתי צפון –זהוא נארד- פאל בהציר הצפוני וזה מכוין גם כן בתיבת מירכתי כלומר שטמונים בסתר כמו הירך שהוא בסתר, וכמו שדרשו חז״ל על פסוק חמוקי ירכיך וגו׳ מה ירך בסתר אף דברי תורה בסתר, כן הם טמונים שם שעדיין לא דרכה שם רגל איש ולא שזפתו עין חיקר, ואפשר שמה שמחייבים החכמים, אשר שם הי׳ מימים קדמונים, ארץ חמה יש נתחלף האקלים שעל זה מראה מציאת עצמות פילים גדולים ע״ד זה אפשר שהוחלף האקלים, אחרי בואם שם לפני שזכי לפני ד׳ על ידי התשובה שעשו ואפשר שלכך ברא ד׳ מדבריית גדולות ינורחות, והרי שלג סביבם אעפ״י שלפי רחות עינינו אין בהם תועלת לבני אדם, ואילם אפשר שלכך בראם שיהיה להם למחיצה לבל יבא שם שום אדם עד עת קץ ב״ב שיראנו הקב״ה נפלאות כיום צאתנו מארץ מצרים ובזה יובן גם כן הפ׳ ומה חני ההר ששל הר הזתים נגבה וחני צפונה]:
יד) הנה לפי המבואר בירושלמי שהבאתי לעיל (חוט א׳) שכת אחת מגליית עשרת השבטים נגלו לדופני של אנטיכיא והביאו ראיה מפ׳ ועל דרכים ירעו יבכל שפיים מרעיתם ומשה נראה שבאפשרי שתגיע ידיעה מהם, גם קודם ביאת המשיח, מהכת הזאת (לבד מאלו שגלו מעבר לנהר סנבטיון ואלו שכיסה עליהם הענן שמהם א״א להודע עד ביאת הגואל בב״א) לא יהיה סתירה מדברי חז״ל ממה שכמה תרים את הארץ הביאו ידיעות משבטי ישראל כאשר נכתוב לקמן שיש לשער שהמה מעשרת השבטים ואמרתי להעתיק פה איזה מכתבים ממה שהביא ה״ח קלמן שולמאן בספר האריאל, אודות עשרת השבטים נדפס בשנת תרט״ז:




אין פרושים.

לפרש

כדי לפרש צריך להתחבר.