בס״ד

מקום משכן עשרת השבטים

מקום משכן עשרת השבטים

מכתב א׳
טו) זה כחמש ועשרים שנה בא אחד קדוש מבני הישמעאלים (דערוויש) ממזרל אזיע אל עיר דמשק ויביא אתו שקלי זהב רבים להחליפם שם בכסף עובר לסוחר, על השקלים ההם מפותחים בכתב ולשון עברי כדברים האלה ״תחת ממשלת אדונינו יצחק המלך״, וכאשר שאלו אנשי דמשק את פי הדערוויש מאין הביא את השקלים ההם ומי נתנם לו? ספר לתומו בדברים קצרים, כי הלך רגלי ימים רבים בפאת דרומית מזרחית בארץ פרס ולקץ הימים הגיע לממלכה גדולה ורחבת ידים וישוטט בחוצותיה ואנשי העיר התפלאו על בגדיו המשונים ועל חזות פניו, והנה פתחים בא איש אחד ויקראהו ללכת אתו והאיש ההוא הביאו אל היכל עונג אשר שם יושב מלך נכבד על כסא כבוד, המלך ההוא שאלהו בלשון פרס, על ארצו ועל מולדתו ולאחרונה שאלהו אם המצת ימצא גםמזרע היהודים, ומה הליכותיהם בדרך ארץ ואם הם ישרי לב והולכים במעגלי צדק, והדערוויש לא ידע כי פי מלך יהודי דובר אליו, על כן הרבה לדבר על היהודים תועה ויחפה עליהם דברי בלע, והנה פתאום רעמו פניו של המלך וחמתו בערה בו מאד, אז הבין הדערוויש כי דבריו העירו חמת המלך, על כן התנכל ויתהפך בתחבולותיו לדבר טוב על היהודים וימלא פיו תהלתם באמרו כי אף אם הם נגשים ונענים והולכים קודר בלחץ הישמעאלים והערביאים, בכל זאת לא נסוג אחור לבם מתורתם ואמונתם, וכולם יראי ד׳ אנשי חסד ומחזיקים בתומתם וצדקתם. לדברים האלה צהלו פני המלך ומבבות עיניו שביבי ששון התמלטו ויצו להסוכן אשר על ביתו לתת להדערוויש שלש מאות שקלי זהב מבית אוצרו הלא הם השקלים אשר הביא בידו להחליפם בכסף העובר בארץ ההיא ככל הדברים האלה וככל החזיון הזה דבר הדערוויש לתומו ויתר לא שמענו ממנו מאומה, משקל כל שקל מהשקלים ההם הוא כמשקל שני אדומים (דוקאטען) וזהבם הוא זהב טהור מאד ואני הכותב שמעתי את הסיפור הזה פה ירושלים עיר הקדושה מפי איש אמת שומר אמונים, והוא שמע מפי הדערוויש ההוא גם ראה בעיניו את השקלים ההם הסיפור הזה אשר הוא ברור כשמש בצהרים יעיד לנו עדות נאמנה כי עד היום נמצא ממלכה גדולה ומלך גדול לבני ישראל:
מכתב ב׳
טז) לפני שלש שנים פגשתי דערוויש נכבד מארץ הודו ברחובות ירושלים ולקחתי דברים אתו וראיתי כי הוא חכם לבב ודובר אמת על כן לקחתיו אל ביתי ודברתי עמו דברים רבים על אודות נסיעותיו הרבות והגדולות אשר נסע בארץ אזיע, ובמרוצת דבריו ספר לי כי במהלך ארבעה חדשים מעיר קאשמיר לפאת מזרחית בארץ פרס תמצא ממלכה גדולה לבני ישראל ומושב המלך בעיר איולין „aulun“ הממלכה ההיא מוסבה משלש רוחותיה בהרים גדולים אשר הם כמבצר חזק סביבה, ובצד הרביעי שער אבנים גדול אשר שם יחזיקו חיל היהודים אשר סביבותיהם, אך את בני הנכר לא יתנו לבוא בארצם כי אם לעתים רחוקות ועוד סיפר הדערוויש ההוא כי אחד ממיודעיו התגורר ימים רבים בעיר המלוכה איולון ולפי דבריו היא עיר כלילת יופי מאין כמוה בכל הארצות אשר ראו עיניו בית תפלותיה בנוים לתלםיות בהוד והדר וכל היכליה וטירותיה וארמנותיה מחמדי בת עין עד להפליא, כח יושבי הממלכה הרבה ההיא הם יהודים זולתי העבדים והשפחות אשר מבני נכר המה:
מכתב ג׳
יז) לפני חמשים שנה גר איש יהודי בעיר קלקוטא בארץ הודו מזרחית, האיש ההוא בא שמה עוד בימי נעוריו, מעיר בגדד, וימצא שם מחיתו במצור ובמצוק, ויהי היום וישם האיש אל לבו לבקש הצלחתו בארצות רחוקות, ויקח רכלתו בידו ויעבור בפאת מזרחית לארץ בורמא -״בירמא״- ומגמת פניו עיר ״אפא״, ויסע דרך היבשה לבעבור יכול למכור מרכולתו גם לבני הודו מזרחית יושבי הארץ, לתקופת חדשים אחדים הגיע קרוב לגבול בירמאן אל עיר גדולה אשר כל בני הנכר לא יוכלו לבוא בבתוכה רק יעמדו בחוץ ויקראו בקול גדול כי הם מוכרים סחורה בזול, ואנשי העיר יוצאים וקונים מהם את אשר יחסר להם, ויעש כן גם איש יהודי הזה ויצאו יושבי העיר לקנות מידו את מחסורם, ויבא בתוכם גם איש מעול וחומס ויחטוף מיד היהודי מטפחת חדשה וינס ויחר בו אף היהודי וירדפהו וישיגהו ויכהו על דבר הגזלה אשר גזל ממנו, אך כרגע נכל המוכה ארצה וימת, ויהי רעש גדול בעיר וכתע פתאם נפתחו שערי העיר, שוטרים רבים אצו ויאסרו את היהודי בכבלי ברזל ויביאוהו בראש המיות על יד בית גדול למען הסיר ראשו מעליו, עד מהרה הפשיטו השוטרים את בגדיו וההורג שר הטבחים נצב עליו בחרב שלופה, ומחכה עד כי יותן לו אות ממלך העומד בהיכלו על יד החלון ומביט החוצה. והנה כרגע קרא המלך בקול גדול ״לא״ אל תנעו בו שלחו אותו לחפשי, גם חלו נא את פניו לבל יזעף לבו עלינו. והיהודי אשר כפשע היה בינו ובין המות עמד נפעם ומשומם רגעים אחדים ולא ידע איך נמלט פתאם ממר המות, כשוב רוח בינתו אליו חלה את פני השופטים להביא אותו אל חדר המלך לצקת לרגליו את ראשו, תודתו וברכתו על אשר פדה את נפשו מרדת דומה, השופטים מלאו את שאלתו ויביאוהו לחדר המלך, וכראות המלך את היהודי קם לפניו ויקבלהו בכל אותות אהבה וכבוד וישיבהו לימינו על כסא הכבוד, והמלך איש שיבה נכבד יפה מראה ובעל פנים צוהלים, אחרי אשר שפך היהודי את רוח תודתו וברכתו לפני המלך שאל את פיו למה זה ועל מה נהפך עליו לבו כרגע להפליא טובתו לו ולעשות עמו חסד אלקים כזה, ויפן אליו המלך באהבה ויאמר שמע נא בני פשר דבר זה שנים רבות אנכי נותן מס למלך גדול אדיר וחזק אשר ממשלתו רחוקה מארצי ועיני לא ראו אותו מעודי, פעם אחת לשלש שנים יבואו אנשים גדולים ורמים כענקים במלאכות המלך העז ההוא לקחת את המס מידי לאוצר מלכם, והנה לפני חמש עשרה שנה יעצוני שרי ועבדי לפרוק את עול המלך המוזר ההוא מעל צוארינו לבלתי תת לו עוד את המס, העצה הזאת ישרה בעיני וכאשר באו המלאכים ההם אל היכלי נתתי עליהם בקולי ואמרתי כי נלאתי נשוא עוד את משא מלכם ולא אוסיף עוד לשלם לו את המס, המלאכים שמעו רוגז קולי בשובה ונחת וישובו אל אדוניהם וישיבו אותו דבר כי פרקתי את עולו מעל צוארי, ואנכי חשבתי בלבי כי לא יקריני און בדבר הזה, אבל מקץ חמשה חדשים הוגד לי כי בני ענקים הקריבו אל ארצי וינע לבבי ותפעם רוחי בקרבי כי ידעתי גם ידעתי כי המלך הגדול אשר מרדתי בו בא להלחם אתי ובטרם יבא החרסה בא המלך עם מחנה רב ועצום ויצר את עיר ממלכתי ורק כפשע היה בינינו ובין המות, ובראותי כי אזלת ידי ואין בי כח להלחם עם הענקים האדירים ההם, שמתי על לבי לצאת לקראתם להכנע תחת רגליהם אולי יחנוני ויעלו מעלי, הבקר אור ואני וכל שרי חילי שמנו חבלים בראשינו ושקים במתנינו ויצאנו את העיר, והתנפלנו לרגלי הגבורים ההם וחלינו את פניהם להעביר אשמתינו, גם נשבענו להם כי לא נשוב עוד לכסלה. והאנשים ההם כגודל כחם כן גודל חסדם וכעצמת ידם כן צדקת נפשם ויקרת רוחם, כי עד מהרה נכמרו נחומיהם עלינו ויבקשו את פני מלכם כי ישא לפשעינו בפעם הזאת, והוא בגודל נפשו סלח לנו כרגע ויעש שלום לנו אך ליסרנו על אשר הרגזנו אותו ואת חילו הגדול ללכת דרך רחוקה כזאת הטיל עלינו לשלם מס פי שנים בפעם ההיא, אחרי הדברים האלה שב המלך עם מחנהו אל ארצו ואנכי נותן לו מס עד היום אחרי הודעתיך את כל אלה דע נא בני כי כאשר השוטרים הפשיטו את בגדיך מעליך, ראיתי על כתנתיך בגד עם חוטים ארוכים ודקים ״ציצית״ ובגד כזה לבשו כל אנשי חיל המלך האדיר ההוא רק כי הם נשאו אותו ממעל לכל בגדיהם, והוא היה ארוך יתר הרבה מבגדיך- ולכן האמנתי כי גם אתה אחד מבני עם המלך ההוא, אף כי קטן אתה מהם ומיראתי פן יודע למלך ההוא כי הרגתי איש אחד מבני עמו בחרב על כן צויתי לבלתי עשות לך מאומה ולשלחך בשלום מארצי ככל הדברים האלה ספר המלך הנכבד הזה להיהודי ויתן לו מתנות גדולות, גם השיב לו את מרכילתו וישלחהו מעיר בכבוד גדול, את הספור היקר הנפלא הזה שמעתי פה ירושלים מפי זקן ונשוא פנים ודובר אמת מעודו, והוא היה בעיר קאלקוטא ודבר פה אל פה עם היהודי ההוא אשר אחרי כי שלחהו המלך הנזכר מעירו שב לקאלקוטא עיר מגירו מימי נעוריו- והסיפור הזה במאזנים ישא יחד עם הסיפורים הראשונים על דבר ממלכת היהודים:
מכתב ד׳
יח)לפני שש עשרה שנה שולח איש אחד מיושבי צפת אל ארץ תימן לאסוף נדבות כסף בעד עניי ארץ הקדושה, והאיש ההוא נעצר ימים אחדים בעיר צאנאא, ובכל יום ראה כי איש אחד ישפוך לפני ד׳ שיחו במקדש מעט אשר בעיר ההיא והוא איש רם הקומה ונשוא פנים אשר יפיל יראת כבודו על פני כל רואיו, וישאל המשולח את פי אנשי העיר על אודות האיש ההוא ועל ארצו ומולדתו כי שונה הוא במלבושיו ובהליכותיו מכל אנשי העיר- וישיבו לו דבר כי הוא בא שמה לפני ימים מעטים, ולפי דבריו הוא משבט דן המשולח חלה את פני הדני ההוא כי יתן לו רשיון לבקרהו בביתו או אולי ייטיב עמו ויבא הוא אל ביתו, הדני הבטיח לו כי הוא יבא אל ביתו, וביום השני הקים את דבריו ויבא אל חדר המשולח. הדני הוא יפה תאר ויפה מראה כביר כח ורב קומה, עיניו מפיקות אש אהבים זקנו יורד על פי גדותיו וקוצותיו ארוכות שחורות כעורב, יורדות על צוארו ועל גבו, בגדיו דומים לבגדי בני קדם, אך ממעל להם יחגור חגורה ארוכה ורחבת ידים ועליה שזורים בכתב ולשון עברי אמרי קודש אלה ״יהי דן נחש עלי דרך שפיפון עלי ארח״ ועל ירכו מצומדת חרב גדולה ורחבה, לשונו הוא לשון עברית צחה, אך דבריו מעטים ובטרם יוציא הגה מפיו יחשוב מחשבות רגעים אחדים, מאכלו מעט מזער, ורק לחם ומים ושנתו שתים או שלש שעות מעת לעת פעמים רבות ביום הוא עמוק במחשבותיו ועיניו דלו למרום וכל רואהו אז במעמד הזה יאמין כי הוא דובר עם מלאכו ההולך אתו הליכות חלדו, רבות פעמים ביום הוא רוחץ בשרו במים, וכל תהלוכותיו ומעשיו נדמו לתהלוכות בני הנזירים נקובים בשם ״איסים״ (עסעעס) הנודעים לשם בספרי הכהן המשיח יוסף בן מתתיה והחוקר ידידיה האלכסנדרוני. קנצי למילים האיש ההוא בצלמו ודמותו נדמה כאחד מנביאי האמת והצדק אשר הופיעו לפנים בישראל על אדמת הקודש, והדני הקדוש שאול שאל את פי המשולח ההוא על אודות הארץ הקדושה והתלאות הרעות והנוראות אשר ישתרגו ועלו על צוארי בני עמנו בתגרת ידי הישמעאלים וההגרים כשמוע הדני את הדברים הרעים האלה נפל מלא קומתו ארצה ויבך בכי תמרורים ויעש מספד מר, ומרוב אנחותיו וקול בכיתו לא עצר כח לדבר דבר יותר מחצי שעה, וכאשר שאלהו המשולח, על הליכות בני דן הושיבו בדברים קצרים, כי כולם יושבים שלוים ושקטים וקופאים על שמריהם כל הימים ולהם ממלכה גדולה הלאה מעיר ״צאנאא״ מהלך חדשים אחדים ומלך גדול מבני שבטם, הנקרא בשם נשיא ירעם בתום לבבו ובתבונות כפיו ינחם והוא הגבור והצדיק בעדתם פלא יועץ ושר שלום- ויותר מזה לא דבר עוד הדני הקדוש והנשגב ההוא-. על דבר נסיעתו השיב אמרים כי הוא שלוח במלאכות מלכו הנשיא לחקור ולדרוש את שלום אחיו היהודים המתגוררים בארצות המערב ואנשי צאננא שאלו את פיו אם יאבה לקחת את המשולח ההוא אל בני שבטו ויענם כי חפץ בזה גם הבטיחם כי לתקופת חדשים אחדים ישיבהו אל צאננא בשלום, אך המשולח היה פוסח על שתי השעיפים אם ללכת אתו או לא, רגע אמר כי ילך- ורגע אמר כי ירא ללכת, עד חרה בו אף הדני ויעזוב אותו בשצף קצף, אחרי כן הכה לב המשולח אותו על מאנו ללכת את האיש הקדוש ההוא ולא מצאנו עוד חלף ממנו ועקבותיו לא נודעו- כל אנשי המקום ההוא השתוממו עד מאד ולא ידעו ולא הבינו איככה יעבור הדני לבדו במדבר הגדול והנורא ההוא מקום נחש ועקרב? אין זאת כי אם ברכת אבינו הקדוש יעקב אשר ברך את דן לפני מותו היא תגן על כל יוצאי ירכו, ותבלום את פי הנחשים השרפים בל קרוב אליהם. לתקופת השנה שב המשולח אל צפת עיר הקודש ויספר את הדבר הגדול הזה ותהום כל העיר ונכבדיה נועצו לב יחדיו לשלח איש חכם ונבון אל אחינו בני שבט דן ואל מלכם הצדיק והגבור המושל ביראת אלקים, וכולם כאחד שמו את עיניהם על איש נכבד, רבי ברוך משה יליד ארץ רוסיא איש יודע הליכות תבל, איש חכם לבב ונבון דבר, גם רופא נאמן ודובר צחות והוא ירים פעמיו אל בני דן ויתחקה על שרשי רגלם ועל כל תהלוכותיהם בתורה ובדרך ארץ. רבי ברוך משה נעתר לשאלתם ויקח צדה לדרך ומכתבי תעודה מגדולי ישראל ויעבור דרך אלכסנדריא וקאירא ויגיע אל העיר צאנאא. בעיר ההיא מצא איש חסיד ודובר משרים ויחל את פניו כי ילוה אליו ויארח אתו לחברה לשחר את בני שבט דן ויעתר לו האיש בכל לבבו וילוה אליו בדרך הרחוק ההוא, אמנם האיש ההוא שם לו אות הבל בדרך באמרו כי אם יקריהו אך פעם אחת אסון מחמת זוחלי עפר אות היא כי לא מד׳ מצעדי רגליו כוננו ודרכו לא יחפוץ ואז ימהר וישוב מדרכו אל עיר מגורו צאננאא. ששה ימים הלכו שני האנשים הנכבדים ההם בשלום הלוך ונסוע מזרחה, אך ביום השביעי נשך נחש הישימון את עקב האיש ההוא בעל האות ואף כי רבי ברוך משה רפא את חבורתו כיד חכמת הרפואה הטובה עליו בכל זאת מאן הנשוך ללכת בדרך ההיא וישב לעיר מגור צאנאא, ויותר רבי ברוך משה לבדו, מקוצר יד לעבור לבדו במדבר חול ההוא המלא נחשים צפעונים שב גם הוא אחור ולא עשה את דרכו עוד, אך אהה כי לא כמות כל האדם מת האיש היקר ההוא רבי ברוך משה ופקודת כל הארץ לא נפקד עליו כי בשובו מדרכו ויבא לעיר סענאר שמע כי השעריף נשיא תמן יעמען חלה מחלה עזה וכל הרופאים קצרי יד המה להעלות ארוכה למחלתו וילך רבי ברוך משה ויחל את פני השעריף נשיא כי יתן לו רשיון לבקרהו ולתת לו סמי רפואה והשעריף אשר ראה כי אין ישועתה לו נעתר לרבי ברוך משה, והוא אשר ידיו רב לו בחכמת הרפואה רפא להשעריף ימים מעטים עד כי שב לאיתנו. והרופאים בראותם איך הפליא האיש הזה לעשות ויקנאו בו קנאה קשה כשאול וקנאתם אכלתהו- כי הכוהו בלשון ויאמרו אל אדוניהם השעריף כי מרגלהוא ולראות את ערות הארץ בא במלאכות השולטן ולהשעריף יאות לעשות בו שפטים כמשפט כל המרגלים. ויהי כדברם אליו יום יום הטה אזנו להם ויאמן בקולם ויקח את רופאו הנאמן רבי ברוך משה לגנת הביתן אשר שם ירבץ ארי טורף כי האמין אשר הארי ישבר כל עצמותיו בקרבתו אליו, אך לא כאשר דמה כן היתה! כי הארי לא נגע אל עצמו ואל בשרו כי אם השקיף עליו רגע קטן בעינים נטויות וישב אחרי כן אל רבצו כבראשונה אך רופאי אליל ההם לא נחו ולא שקטו מדבר דברי בלע ורצח על רבי ברוך משה ולא השיבו את ידם מבלע עד כי הכינו לו כלי מות ויורו עליו כדור עופרת ויפול שדוד ארצה מתבוסס בדמיו, ובכל זאת לא שקטה נקמתם וחמתם וישליכו את נבלתו למאכל לעוף השמים ולחייתו ארץ כנבלת איש מרגל, אך גם חייתו טרף לא נועזו לנגוע בגופת האיש הצדיק הזה והדבר היה מופת לרבים והשעריף בראותו כי גם הארי לא נגע באיש הזה בחייו וגם כל חייתו טרף לא נגעו בו במותו שפט במשרים כי הוא נקי אבד ובצדקתו מת ויצו להביא את גופו אל הקבר אשר כרה לו בכבוד גדול מאד ויצב מצבה גדולה על קברו, ועד היום ינהרו המונים גם מבני ישראל גם מבני נכר הישמעאלים להתפלל על קבר האיש הנכבד הזה הנודע לשם ולתהלה בכל הארץ בשם קבר הצדיק ״רבי ברוך משה״ הזה. לפני שנים אחדות שלח השעריף הנזכר את בגדי הצדיק הזה ואת כל חפציו אל השליט אשר במצרים והוא השיב אותם אל נכון ודבר משלוח החפצים ההם הודיע הגענעראל קאנזול אשר לבני רוסיא באלכסנדריא אל הקאנזול הרוסי השוכן בבארוט (ביירוט):
מכתב ה׳
יט) ידידי רבי משה יפו (יאפא) היושב בחברון הודיעני כי הולך שנית אל ארץ הודו מזרחית (אסטאינדיען) במלאכות קהל עדת ישורון אשר בירושלים עיר הקודש. ואנכי חליתי אז פניו כי בהגיעו אל מחוז חפצו יחקור וידרוש על דבר עשרת השבטים היושבים הלאה מגבול הארץ ההיא, גם רשמתי לו את המקומות אשר לפי ההשערה נודעו שם עקבותיהם, ורבי משה זה הבטחני לחקור ולדרוש ולהתחקות על שרשי הדבר הגדול הזה ולהשיבני דבר ביד הרצים, גם שמר מוצא שפתיו כי בעשרים ושנים לחדש תשרי שנת תר״ח 5608 שלח אלי מכתב ביד הרצים (ענגליש- אינדישע פאצט) ולמען אחי ורעי אודיעה נא שמץ דבר ההוא והוא זה:
באמביי יום ג׳ י״ב אלול תר״ח לפ״ק.
היום בבקר שחרתי את פני האדון הגובערנער ממחוז אדען בארץ ״תימן״ קבל אותי באהבה וישאל את פי מה היא מטרת נסיעתי, וכאשר עניתי על שאלתו, הוסיף לשאול אותו כדברים האלה מדוע לא תרים פעמיך אל ארץ אפריקע לראות את אחיך בני עמך אשר שמה כי ממלכה ליהודים בארץ ההיא, וזה מעט אשר נגלתה הממלכה ההיא לעיני תרי הארץ, ודע נא כי גם אנכי עמלתי הרבה לבוא עד חקר הדבר החדש והגדול הזה ובישע אלקים מצאתי את אשר בקשתי, וכל אשר נודע לי הודעתי אל חוקרי קדמוניות אשר בלאנדאן. הממלכה ההיא לא רחוקה היא מארץ הודו מזרחית כי כמהלך שלשים יום מים האדום תמצא העיר הגדולה האראד וממנה כמהלך עשרה ימים, תחל ממלכת היהודים ממלכה גדולה ורחבת ידים, ומלך גדול המושל בה ממשלה בלי מצרים, גם יש למלך היהודי אנשי חיל לאלפים אנשי מלחמה גבורי כח רגלים ורוכבי סוסים, וליהודים ההם בתי תפלות רבים ונהדרים, והם בעלי עושר ונכסים ורכוש גדול להם, כה ספר לי הישר ההוא וישא משלו גם על דבר המשיח כאחד מחסידי בני עמנו, גם דבר אתי דברים רבים על אודות ממלכת היהודים אשר בארץ כינה, ועל אודות נהר ״סנבטיון״ אשר כחשו בו עד הנה כל חוקרי הארץ והוא יודע על פי עדות אנשים נאמנים מכינה כי אמת נכון הדבר, והוא צוה להביא לו מלא חפנים חול מהנהר הנפלא הזה, אך המריבה אשר בין איינגלאד ובין כינה עמדה לשטנה לו מהפיק זממו- ממלכת היהודים הוסיף עוד האדון הזה לספר- איננה בארץ חבש (כוש אביסיניען) אשר עיר ממלכתה היא קונדער (גאנאדאר) כי שם יושבים רק נוצרים (קריסטען) אשר להם מנהגים רבים כבני ישראל אך ממלכת היהודים רחוקה הוא עוד מעיר ״האראד״ מהלך עשרה ימים, ודבר אין להם עם ממלכת החבשים (כושיים). עד הנה דבר האדון הגובערנער איש אשר רוח חכמה וחקר ימי קדמונים נוססה בו. יודע נא ידידי (כתב עוד רבי משה יפו אלי) כי בהיותי בעיר אדען דברתי עם איד נכבד ושמו חי לעפי (חיים לוי) איש חכם לבב אשר הוא צורף זהב והוא ספר לי כי הוא נוסע מדי שנה בשנה בחדש טבת (יאנוואר) בהחל האביב בארץ חבש מעבר לים האדום למכור שם את מרכולתו בימי השוק כי בכל ימי הקיץ אשר בארץ ההיא (ומחדש יאנוואר עד חדש מאי) אשר פי הכושים יקבום בשם מושעם תבנה ותכונן שם עיר אוהלים ואנשים רבים מעיר קונדאר והאראד ועוד ערים רבות יתאספו אל עיר אוהלים ההוא לקנות שם ברזל ועוד חפצים אשר יחסר להם בערי מושבותיהם וככלות ימי מושעם ההם כלו גם ימי השוק ושובו איש לביתו, והאיש חי לעפי הבטיחני נאמנה כי עיניו ראו איש יהודי מארץ כוש ובידו מגלת ספר כתובה בכתב אשורית (קוואדראט שריפט) ובשפת עברית צחה, גם ספר כי פעמים רבות הגידו לו ארחות האראד הגרים מהלך חמשה ועשרים יום מעיר אוהלים הנזכרת והבאים לימי השוק שמה, האנשים ההם הגידו לי כי סביבותיהם יושבים יהודים רבים ועושים אתם מקנה וקנין והאיש חי לעפי זה חלה את פני כי אתן לו מכתב בלשון עבר. והוא ישלח אותו ביד האורחות מעיר האראד אל היהודים ההם אך אנכי לא עשיתי זאת יען כי הוא יסע למסעיו בחדש טבת הבא ואנכי אקוה כי עוד לפני העת ההיא אדע ידיעה ברורה על דבר היהודים ההם, ועתה ידידי אחלה פניך כי תקח דברים עם ראשי בני ישראל היושבים בירושלים ותאמר אליהם כי למען קדושת שם אלקים ולמען כבוד האמת יאות להם לשלוח מלאכים אל ארץ חבש דרך אדען לבוא שמה אל מושב אחינו בני ישראל אשר נעלמו מעינינו מיום הגלותם מעל אדמתם עד היום הזה. במשך הימים, אשר אנכי יושב באדען נודע לי כי רבי עמרם [מביאו מקודם בספרו שם] הגיע על עיר צאננא ששיש את נפשו להרים את פעמיו אל שבט בנימין דרך ערבות תימן, ואני מבטיחך נאמנה כי אף אם לא אוכל להודיע לך חדשות ונצורות כאשר קותה נפשי, אך מדעתי כי הוא לא יחשוב לנסוע דרך ארץ חבש על כן יאות לנו לשלוח אנשים אחרים שמה דרך הארץ הזאת:
ידידך הנאמן משה יפה:
מכתב ו׳
כ) שלשה ימים לפני בא המכתב הזה לידי מעיר באמביי שחר את פני איש משכיל יליד ארץ פרייסען ושמו ד״ר אשע, אשר הוא נטל עליו לאחת בדרך רחוקה ולחפש את עקבות עשרת השבטים בארצות אשר הפיצם ד׳ ביום חרון אפו לפני שנות אלפים, האיש היקר הזה רופא (מעדעצינער) גבור חיל ואיש מלחמה ומלחמות רבות נלחם בארץ אררט (קאווקאזס) תחת דגל שלטון תוגרמה ובראותי את שלהבת האהבה הבוערת במשכיות לבבו לבני עמו זרע אברהם ואת חרף נפשו להוציא תעלומות עשרת שבטי יה לאור, שמח לבי בקרבי והיה בעיני כאוצר כל כלי חמדה וספרתי לו את אשר נודע לי אודות השבטים ההם גם שויתי לנגדו את הדרך אשר ילך בה עד הגיעו למחוז חפצו הלא היא דרך ארץ אל ארץ תימן, אך הוא האמין כי לא זו הדרך, והדרך הישרה הוא לעבור את דשידא, יאנבלא (או יאנבליא) ומשם יבא אל מחוז חפצו, והנה בפתע פתאום בא אלי המכתב הנזכר מרבי משה יפה בעיר באמביי ובו התוה ידידי זה את הדרך הישרה אל משכנות שבטי בני ישראל ההם, המכתב הזה היה בעיני ובעיני הד״ר אשע לאות ומופת מאת ד׳ צבאות כי ממנו מצעדי (גבר) רגלי הד״ר כוננו ודרכו יחפץ, אחרי שני ימים נסע האיש היקר ההוא עם ארחות ישמעאלים ההולכים דרך היבשה לעיר קאירא ובשמנה ועשרים יום לחדש כסליו שנת תר״ח קבלתי מאתו את המכתב הזה:
מכתב ז׳
קאירא ראש חדש כסליו
כא) ידידי היקר!… עד היום לא הביא ד׳ לידי דבר חדש ואני עוד יושב עוד בעיר קאירא ואקוה כי היום בשעה הראשונה אחרי הצהרים ארימה פעמי לדרך, בישע אלקים תל עציון גבר (זועץ) ומשם ארד באניות הקטור לבוא אדענה בששה ועשרים לחדש נאוועמבער (1848) כי ימי שבתי בקאירא, נעצר תמיד בבית הרב הנכבד אשר הוא ידידך הנאמן ואשר שאלני פעמים על הליכות דרכך בעיר הקדושה ירושלים הרב הזה שמח שמחה גדולה מאד על הדרך אשר אני הולך לבקש את אחינו האובדים והנדחים, גם הראה לי מכתבים רבים ותעודות נאמנות כי בארץ חבש (כוש) נמצאים יהודים רבים, ועוד סיפר לי כי בעת הזאת בא לעיר עדן (אדען) איש מכובד רבי פינחס שמו משבט דן ואנכי לא אנוח עד אשר אוציא לאמת את הסיפור הזה. בטרם אלך מעיר אדען אכתוב שנית אליך אדוני היקר ואחלה את פניך כי תשלח את מכתבי דרך ווין אל עיר מולדתי. וראשית שאלתי ובקשתי מאתך אדוני כי בכל עת אשר תשפוך לבבך נוכח פני ד׳ אצל כותל המערבי זכור תזכור גם אותי בתפלתך ותתחנן אל ד׳ כי יצליח דרכי ומלאכיו יצוה לשמרני בדרך אשר אנכי הולך בה, וברך נא את הרב הגדול השוכן בירושלים בשם ידיך ומוקירך:
יחזקאל אשע
מכתב ח׳
בשמנה עשר יום לחדש אדר שנת תר״ח קיבלתי שנית מכתב מעיר באמביי מרבי משה יפה:
כב) ידיד נפשי, אודות ממלכת ישראל דברתי עם ישמעאלי דובר אמת ונאמן רוח מארץ כוש והוא סיפר לי דברים נפלאים מאד אשר השתוממתי לשמוע הלא המה כי בעיר שעמעאן הרחוקה מהלך חמשה ועשרים יום מעיר אזילע על חוף ים האדום, בעיר ההיא שוכן מלך היהודים אשר שמו צחלן והוא מלך עזזוז וגבור מלחמה ויש לו אנשי חיל רוכבי סוסים לאלפים ורגלים אין מספר גם לו יתר שאת ויתר עז מכל מלכי ארץ כוש ורוזניה, היהודים עם המלך הגדול ההוא מדברים שלש לשונות שונות, לשון הקודש לשון ערבית ולשון רוסית, ארץ היהודים ההיא היא ארץ רחבת ידים וארץ טובה דשינה ופוריה ויושביה כחול הים כי ערים וכפרים רבים מאד בארץ ההיא. במכתבי הראשון הודעתי לידידי כי רעי דאקטער אשע הגיע לעיר אדען בחדש טבת כאשר נדע לי נאמנה וקרוב הדבר כי נוסע הוא לארץ כוש ידידו הנאמן:
משה יפה
מכתב ט׳
בעשור לחדש שנת תר״ח קבלתי שנית מכתב מהמשכיל היקר ד״ר אשע והא לך העתקת מכתב זה אדען ז׳ שבט 12- יאנוואר:
כג) ידידי הנכבד! עוד אני יושב פה ובעוד שבעת ימים אלכה בישע אלקים לעיר מאקקע ושם אמצא אניות, היורדות ״אל מאסוית״ על חוף ים האדום המערבי. מעיר ההיא אסע עוד מהלך עשרים יום עד העיר גאנדאר ושם אקוה למצוא את היהודים היושבים ראשונה בארץ ההיא, דעות שונות שמעתי על יושבי ארץכוש רבים אומרים יושביה הם הקראים, אך הדעת הזאת לא נאמנה היא כי באמת הם נוצריםמלידה אך הם מחזיקים במנהגים רבים מבני ישראל, גם הם נמולים ככל המון ישראל, ויתר יושבי הארץ ההם הם עובדי אלילים, אמנם היהודים היושבים הלאה בפאת מערב ותימן הם יוצאי ירל יעקב, והולכים בתורת ד׳ כמונו הה! נכספה נפשי לבוא אל מקום משכן אחינו היקרים ההם ולדעת את הליכות דרכם ועלילותיהם ר׳ עמרם הרים פעמיו אל חאבאן חפץ בארץ תימן ותקותי חזקה כי הוא יגיע למחוז חפצו ותעלומות יוציא לאור חי לע״פ הצורף יסע בעוד ימים אחדים לדרכו, אך אנכי הולך בדרך אחרת הה! אדוני אם חלילה לא ישמע דבר ממני עד תום שלש שנים מהיום הזה אז ימצא בלי תפוצה איש אחר בירושלים עיר הקודש אשר יסע לארץ חבש ״כוש״ להתחקות על שרשי אחינו היושבים שמה אחלי אדוני להודיע את דברי אלה לאוהבי ורעי היושבים בערי ווין ולאנדאן ידידו ומכבדו:
דאקטער אשע
מכתב י׳
בשבעה עשר יום לחדש אב שנת תר״ח קבלתי מכתב ששלישי מידידי רבי משה יפה וכתוב אלי כדברים אלה. קאלקוטא עשרים ושמונה בחדש אייר תר״ח:
כד) ידידי היקר! בארץ כינה ששמעתי דבר נפלא על אודות הנהר סנבטיון שמע נא ידידי ותתפלא, הסוחר סינג- סאזאן אשר בעיר באמביי שלח לפני ימים מעטים את עבד אללא בנו במלאכות מסחרו אל עיר קאנטא, ובנו זה לקח איש ישר ונאמן להיות לו לסוכן בדבר מסחרו. הסוכן הזה נפל למשכב בבואו לעיר קאנטאן וכאשר שב מעט לאיתנו שלח אותו עבד אללא אדונו לביתו לקאלקוטא, לדרוש שם ברופאים עד חיותו. והסוכן הזה איש אמונים ודובר אמת והוא סיפר לי כי בעיר קאנטאן מצא צורף זהב בארץ כינה העושה מקנה וקנין עם עבד אללא אדונו והצורף ההוא נודע, עם אנשי כינה היושבים במרחקי ארץ על פי מסחר, ומפיו שמע הסוכן הזה כי דבר ברור הוא כשמש אשר כמהלך שני חדשים מעיר קאנטאן ימצא נהר נפלא מאד המשליך אבנים כל ששת ימי המעשה וביום השבת ישבות וינפוש, ואף כי בני אדם יכולים לעבור את הנהר ביום השבת ולבוא אל ארצות אשר מעבר לנהר ההוא בכל זאת לא יערב איש את לבו להרחיק לכת בארץ ההיא רק יניחו את סחורות ידם ורכולתם על חוף הנהר השני וישובו אחור וביום השבת הבא ימצאו על החוף ההוא את הכסף מחיר הסחורות, או הסחורה אשר הניחו בשבת העבר.. ועוד סיפר לי הסוכן כי לפני נסיעתו מקאנטאן באה השמועה בעיר ההיא כי בבצפון ארץ כינה נמצא לפני ימים מעטים יותר ממאתים אנשים בעלי זקן וקוצות ר״ל פיאות ארוכות ובלי תפונה יהודים הם כי יושבי ארץ כינה מגלחים זקנם ושערות ראשיהם ר״ל הפיאות כי נושאים הם רק בלורית (צאפ):
ידידו יפה.
כה) ומסיים מהיום ההוא והלאה שמעתי עוד דבר על אודות הדברים האלה ואם יודע לי עוד דבר לא אכלא מהודיע לאחי ורעי- עוד מסיים ממוצא הדברים נשכיל ונודע כי בארבעה דרכים נוכל לחפש את מקום משכן עשרת השבטים א) בארץ אפריקא הלא הוא בארץ חבש (כוש) ב) בארץ תימן (עמען) ג) בארץ טיבעט ד) בארץ כינה. אמנם לשחוק תחשב בעינינו דעת אנשים אחדים אשר לא בדעת יגזרו אומר כי היהודים יושבי אמעריקא או בני הודו מזרחית הם שארית שבטי בני ישראל יען כי להם מנהגים רבים הדומים למנהגי ישראל כי לפי דעה הזאת יחשבו הקופים למין האדם יען כי הם עושים מעשים רבים דומים למעשה בני אדם… עד כאן דברי ה״ח קלמן שולמן בספר אריאל בשם חכמים גדולים:
מכלל הדברים האלה נשמע הגם שדברי חז״ל אין צריכים חיזוק, אכן מהסיפורים האלו נשמע שגם היום יש לנו ראיות במציאות עשרת השבטים, והיכן מושבותם למקומות, וכאשר כתבנו במאמר החתונה, ובמציאת הנהר סנבטיון, ואם אמנם, אנחנו מאמינים בני מאמינים אין צריך ראיות והוכחות לדברי חז״ל, אכן באשר ראיתי כי אצל רבים מהחפשים פוסחים על שתי הסעיפים ומטילים ספיקות במציאותם מפני שלא מצאו כל הנ״ל על מפת הארץ ומוטב להם ביותר לפי דדעתם המשובשת ליתן מגרעת בדברי חז״ל מליתן מגרעת במפת הארץ, לזאת חושבים שאינם עוד במציאות כלל או שכבר נבלעו בין האומות, ונתערבו בגוים, ותפח רוחם של האומרים כן, כי מה יענו שהכתוב צוח הבן יקיר לי אפרים וגו׳ כי מדי דברי בו זכר אזכרנו עוד וגו׳ רחם ארחמנו, ובאם ח״ו נתערבו בגוים, האם ראוי להזכירו וליתן לו תקוה לרחמו ומה גם להזכירו בימים הנוראים בראש השנה ויום הכפור הלא זה יהיה לקטרוג על ישראל ואנחנו משתדלים בכל עוז בבימים האלו מבלי להזכיר פסוקים המורים על פורעניות ומזכרת עון. ואיך נעלה על זכרוננו את שמם אם ח״ו נבבלעו בין האומות, ואדרבה בתפלת ראש השנה אנו מזכירים שתקותינו שיששובו אלינו וכמ״ש ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים וגו׳ וכאשר נאריך בזה אם ירצה השם בבאור פסוקי ישעיה ויררמיה. וביותר דברי הנביאים המראים מפורש שישובו אלינו וכמ״ש בירמיה (ל״א־ ז׳) הני מביא אותם מארץ צפון וקבצתים מירכתי ארץ הרי מפורש נאמר שעתיד הקב״ה להביאם אלינו ממקום שנגלו ואולי אפשר לפרש ולכוון גם כן שרמז הפ׳ מצפון ומירכתי שהוא מכוין למקום שהם צפונים וטמונים ומירכתי הוא מלשון ירך שהוא בסתר, ומכוון גם כן על שני החלקים שנגלו מעבר לנהר סנבטיון ואלה שכסה עליהם הענן כנזכר לעיל:
כו) ובמה שזכר בספר האריאל שה״ת ר׳ עמרם הלך לבקש את בני בנימין מובן שיש עוד משבט זה במקומות ההם, כי אצלינו בגלות הזה אין לנו כל השבט, וראיה לזה מפסוקי תהלים לפני אפרים ובנימין ומנשה עוררה את גבורתך ולכה לישועתה לנו ושם את בנימין באמצע בין אפרים ומנשה ומוכח שכשם שאפרים ומנשה ישנם שם וכולם יבואו בעת הגאולה, ומתפלל על זה דוד המלך שימהר להביאם, מפני שעיקר הגאולה תהיה על בני רחל כי נתקבלה תפלתה כדכתיב מנעי קולך מבכי ועיניך מן דמעה ושבו בנים לגבולם, והם יהיו המנצחים במלחמת גוג ומגוג שאפרים ברכו יעקב אבינו בכח ראם שנאמר וקרני ראם קרניובהם עמים ינגח אפסי ארץ והם רבבות אפרים וגו׳ והם אלפי מנשה ולכך העמיד והזכיר בנימין באמצע בין אפרים ומנשה מפני שהוא בן אוני כי בו נעשה מאורעות קשות גדפרש״י, ואז יקויים הפסוק כי רבים בני שוממה מבני בעולה וגו׳ כי בעת ששיתקבצו כל עשרת השבטים יהיו רבים יותר מן הגוים, ואז ידברו בשפת עברית צחה כמו שהיתה מקודם שעדיין לא נשתכח מהם השפה השאת וכאשר מעידים החכמים הנ״ל. ובחנם יטרחו המיסדים בתי ספר ללמד ולהרגיל העם מימי נעוריהם לדבר צחות בלשון הקודש, שעל ידי זה שמעמידים הדת העיקר על הלשון, ומיסודי הדת יעלימו עיניהם, כאלו כל עיקר היהדות היא השפה הוא אך למותר ולחסרון כי כאשר מקוים אנחנו בביאת המשיח ויחזרו ישראל לגדולתם אז ממילא ידברו בלשון העברית כמו מלפנים מפני שעדיין לא נשתכחה מעשרת השבטים כנזכר לעיל שלא נפקד מהם כלום והם קדושים וטהורים, וכאשר תגיע העת שיתגלו לנו אז הכל יכירו את שם ה׳ ויתוסף על ישראל גרים גרורים, וכמו שהבטיחו המקראות אז אהפוך אל העמים וגו׳ וכמ״ש חז״ל כולם גרים גרורים לעתיד לבוא וידעו כל הגוים כי בחר ד׳ בעמו מכל הגוים ואז יהיה ד׳ אחד וממש יאמר על ישראל עם קדוש וכמ״ש חז״ל עתידים הצדיקים שיאמר לפניהם קדוש וכו׳:
כז) ולפי זה ראוי לכל מי שזיק אהבת ד׳ ועמו בלבו להתחבר באגודה אחת להשתדל לבוא אל אחינו ולחפש אותם עד אשר נמצאם וכפי שהתוו לנו החכמים הנ״ל. ואפשר שזהו הסימן שמסרו להם בקבלה שלא יתגלו אלינו מעצמם עד שנבוא אנחנו אליהם ונחפשם ואפשר שזה מכוון בפסוק כתוב זאת זכרון בספר כלומר זה כתוב וידעו כולם בשוה כי מחה אמחה וגו׳ ואולם הפירוש שלא תגלה לכל והיינו באיזה אופן יתגלו אלינו ועל ידי מי תהיה המחיה הזאת זה לא תכתוב רק שים באזני יהושע, לומר שעל ידי שבטו מאפרים תהיה גמר המחיה, וכמו שהיה אצל אבותינו במצרים מסור בעל פה הסימן של פקד פקדתי וכשנשתדל מעצמינו לחפשם אז ישועות משמים יעשו שיתגלו לנו וכמו שהסכימו בימינו גאונים וצדיקים שגאולתינו צריך להיות התחלתה בהתעוררות מעצמינו ואחרי כן יעשה הקדוש ברוך הוא עמנו נסים ונפלאות כיום צאתינו מארץ מצרים, וכן פרשו חז״ל הפסוק בדניאל וארו עם ענני שמיא כבר אינש זכו היינו אם יעשו תשובה שלימה אז עם ענניא שמיא יבא בדרך נסי ואם לא זכופירוש שלא כל ישראל יעשו תשובה רק יחידים אז יבא כבר אינש היינו בדרך הטבע בעצלתים היינו שהגאולה תהיה מוכרחת להיות תחלה על ידי דרך הטבע וכפי שכתבנו לעיל בשם הגאונים היינו שנשתדל מעצמינו לעורר בזה והיינו גם כן חבורות לחפש מקומם של עשרת השבטים, ואחרי כן יראנו ד׳ נפלאות כימי צאתינו מארץ מצרים, אבל תחלה יהיה על ידי טבע ובעצלתיים. וזהו שיש לפרש המליצה עני ורוכב על החמור היינו שיבוא כטבע החמור שהוא עצל, כן יתמשך בואו אלינו כי מהחל ועד כלה בדרך נסיי כבר עבר הזמן כי זה שייך רק בזמן אחישנה והיינו כשיהיו ישראל זכאין ויעשו כולם תשובה שלמה אבל כעת רואים אנו שכבר ממשמש ובא זמן בעתה וכשנעשה התעוררות מלמטה אז יסעיינו הקדוש ברוך הוא ויתעוררו רחמיו מלמעלה ויביא לנו גואל צדק בב״א:
כח) ואחרי הודיעך את כל אלה הנני להעתיק עוד חמשה מכתבים נידן זה מה שמצאתי בספר אגודת אגדות נדפס בירושלים עה״ק בדפוס רבי משה לונץ, וזה לשונו בהקדמתו. עודני נער בקשה נפשי למצוא דברי חפץ בקדמוניות גברה עלי אהבת קורות עמינו בני ישראל עד כי נדבה רוחי אותי לאסוף ולקבץ ספרים הרבה גם חדש גם ישן בני קורות עמינו בני שיראל וכאשר שאלתי ודרשתי פני חכמי הדור להיות לי לעזר ולעזרה בזה הדבר הגדול שלחו אלי מקצוי ארץ חיבורים רבים ומכתבים שונים ובתוכם האגרת אשר אני נותן לפניך היום קורא נעים- ולמען לא תהיה האמת נעדרת אדרבה ואעידה כי המכתב הראשון גם השני באו לידי מעיר ריגיו שם נמצאו בבית עקד הרועים רועי ישראל מזמן רבי נתן שפירא אשר נאסף אל עמיו בעיר הזאת כאשר העיד עליו הרב רבי חיים יוסף דוד אזלאי בליקוטים זעיר שם אות נ׳ סימן ב׳ וז״ל רבי נתן שפירא הרב המחבר מצת שמורים ראיתי דרשותיו כ״י וספר מרבינו האר״י ז״ל שסדרם הרב הנזכר וקרא שמו מאורות נתן והם ששה קובצים כ״י ונח נפשיה דהרב בק״ק ריגיו ושם במעמד נמצאת אגרת רבני גאוני ירושלים בעצמה ששלחו על ידי הרב הנ״ל על אודות עשרת השבטים ובני משה וזכרתי ממנה בקונטרס מדבר קדמות דף פ׳ ע״ב:
ואלה דברי הרב חיד״א במקום ההוא, ראיתי כתוב באוצר המעמד של ק״ק ריגיו ןחתומים בה רבני ירושלים עה״ק תוב״ב הרבנים המפורסמים כמהר״ר יעקב צמח המקובל והרב מו״ה יצחק בן גמליאל זקינו של מופת הדור מהרח״א והרב מ׳ אברהם בן חנניא תלמיד מהרימ״ט ודעימהו זכר כולם לברכה. ואני הצעיר מכיר רוב החתימות באמיתות מפסקי הרבנים וחתימות אשר ת״י ויכולני להעיד עליהם, ובקיצור מופלג אכתוב מה שמצאתי בכתב הנזכר בקיצור שהיה כמו ל׳ שנה ששליח פרס החכם השלם הדיין המצויין כמו״ה גד נאבד בדרך ופרש אחד בא להורגו ואמר שמע ישראל וירף ממנו ואמר לו שהוא מעיר ה״ק והלך הפרש לעשרת השבטים והביא לו ב׳ צרורות מעפרות זהב הגדול לעיר הק״ד, והקטן לשליח וכתב מבני משה לבני ירושלים ת״ו והגיד לו ענין עשרת השבטים ונהר סמבטיון כמש״כ באלדד הדני ועוד האריכו בכתב הזה וכתב זה כתבו על ידי השלם הר׳ המקובל רבי נתן שפירא ז״ל והרב הנזכר נח נפשיה שם בריגיו והכתב הונח באוצר הועד עכ״ל:
אמנם אגרת השלישית הנה נשתלחה אלי מירושלים על ידי ה״ח היקר מורינו הר׳ משה סוזין נ״ע בעל מחבר אגרת הרביעית איש אמונים אשר עזב את ארץ מולדתו ובית אבותיו ללכת לעיר הקד׳ ושם זרחה שמשו בראש עדת הספרדים עד יום מותו כ״ח כסלו שנת תקצ״ו האגרת השלישית הזאת מסודרת על ידי הרב רבי ישראל מחבר ספר חקלין חדתין פאת השלחן ובית ישראל תלמיד מובהק להגאון מווילנא מ״כ אשר עלה לצפת והיה שם לראש עדת אשכנזים עד כי לקח אותו אלקים בשנת תקצ״ט תהי נפשו צרורה בצרור החיים:
ואחרי הודיעי אותך את כל זאת עודני צריך למודעה רבה כי המאמרים אשר הבאתי באגרת החמישית, מתשובת רב צמח גאון הם המה דברי התשובה היקרה הזאת ממש כאשר נדפסה זה פעמים הרבה עם ספר אלדד הדני, ומצאתי את עצמי מחוייב ומוכרח להודיע לך זאת קורא נעים יען ששמעתי שרב אחד ר׳ שלמה יהודא ליב ראפפארט שמו והוא הנקרא שי״ר מביא נוסח התשובה הזאת בלשון אחר ״דעו שיש לנו בקבלה מר׳ יצחק גאון שבשנת כמו ד״א תר״מ ראו את אלדד הדני הנזכר ותמהו עליו״, אם כה אמר הרב ההוא לא ראה את תשובת הגאון מימיו אלא העתיק דברי בעל שלשלת הקבלה דף ל״ו ע״ב מ״ח אשר רבו כמו רבו שגיאותיו, כאשר ידוע לכל איש תורני-. אלה הדברים אשר ראיתי להקדים לעיניך הקורא בלקט הקטן הזה ותוחלתי שיהיו דברי רצוים בעיניך והיה זה שכרי:
אליקום כרמולי:




אין פרושים.

לפרש

כדי לפרש צריך להתחבר.